נתן אלתרמן, זה היה בחנוכה, איורים: דני קרמן (הקיבוץ המאוחד)

"זה היה בחנוכה,/ הילדים שכבו לישון" – והסיפור מתחיל. חפצי הבית משחקים מחדש, בליל חנוכה, את המיתוס. אבל האם לא שיחקו "המכבים" בעצמם מיתוס קדום יותר, שראשיתו בסיפור קין והבל וסופו (הפארודי) במשחקי מכבי תל-אביב נגד פאנאתאניקוס? בניגוד למה שמלמדים אותנו, היתה המלחמה שהחנוכה נובע ממנה מלחמת אחים יהודים פנימית ודתית, בין המתייוונים ליהודים ששמרו על דתם.

אבל מלחמת דת פנים-יהודית כזו אינה טובה לאלתרמן הציוני, כמו לציונות בכללותה, ולכן הפרימוס הבוער מקבל את תפקיד יהודה המכבי, הקקטוסים (ה"צבּרים") הם אחיו, הקומקומים – הפילים של היוונים. המתייוונים – נעלמו מן הסיפור. אין להם ייצוג במשחק. כך אלתרמן (וכמוהו התרבות העברית החילונית כולה) מקהה את משמעות החנוכה ויוצר מיתוס "משופץ" ומוטה – על בסיס ההיסטוריה.

אפשר לכנות את המהלך הזה "הוליוודיזציה" של הדרמה ההיסטורית, ברירת חומרים שמקלה על הסידור הברור של "טובים מול רעים" תוך יצירת אנלוגיה פטריוטית לסכסוך הערבי-ישראלי. הגורם הדו-משמעי, היהודים המתייוונים, אינו יכול, כגורם "מורכב", להגיע אל סיפור הילדים – וכולנו הרי הם הילדים הללו.

הדמות המעניינת ביותר בסיפור המחורז הזה היא דמות הסביבון. "רק אחד – הסביבון/ הסתובב כה וכה,/ ובחן כנבון/ מחנה וכוחו…/ כי חשב לו הפיקח:/ מי הלילה ינצח?/ אחכה נא עד הסוף,/ אז אדע לבחור בַּטוב!". הסביבון, בעל החֲזָקָה על האותיות, כלומר הממונה על הכתב, עומד מחוץ למאבק הממשי, "יושב על הגדר". הסביבון מחכה לסיום הקרב, ורק אז נופל על "הצד הנכון" (=הצד המנצח) ומכריז: "נס גדול היה פה!", בדיעבד, כשכבר כולם יודעים זאת.

הסביבון מעיר באירוניה על עמדת המשורר, או ההיסטוריון ה"זהיר", הכותב את המיתוס (או את עיבודו). זו תמיד עמדה שבדיעבד, מבט שמארגן את הסיפור על פי מסקנתו וסופו, כלומר מבט בטוח. הסביבון יכול להחליט על איזה צד ליפול, כלומר האם לכתוב דבר או את היפוכו. אלתרמן וההיסטוריוגרפיה הציונית כתבו את "היפוכו". גם אצלנו, ביחס להיסטוריה העכשווית, מרבית הסביבונים עדיין מסתובבים, כלומר לא החליטו על איזה צד ליפול, כלומר נופלים, לעת עתה, על הצד החזק.

12 תגובות בנושא “הסביבון

  1. <<< בניגוד למה שמלמדים אותנו, היתה המלחמה שהחנוכה נובע ממנה מלחמת אחים יהודים פנימית, בין המתייוונים ליהודים ששמרו על דתם.

    אם זה נכון, מה עשו כאן חילות משלוח יוונים מסוריה, שנגדם נערכו כל הקרבות הגדולים?
    היתה זו מלחמה נגד כיבוש ומשת"פיו. רק בשלב הראשון היתה המלחמה בעיקרה פנים יהודית.

  2. אתה צודק, אני מתכוון לזה שחג החנוכה נחגג בגלל הנצחון הדתי ולא בגלל הנצחון הצבאי, ולזה אין זכר אצל אלתרמן.

  3. חשבתי: אם ישנו מתבונן מן הצד, הרי הוא מן הצד, כלומר לא משני צדי הפיל, גם לא מתחת לעכבר.

  4. אםכך, לא נמצא כזה בצד חלש? אמפירית, פשוט לא נראה לי נכון? או אולי זה עניין מספרי, אולי סטטיסטי?
    (או שמא הוא לא מתבונן? או שמא הוא לא אירוני?)

  5. כמובן שלא. אבל כאמור חג החנוכה לא נחגג כחג של נצחון צבאי על היוונים אלא כחג של נצחון דתי. הציונות הפכה אותו לאלגוריה על מה שמכונה מלחמות ישראל. החלק המשמעותי באירועים של המרד החשמונאי הוא ההצלחה של הקנאים הדתיים, כלומר החשמונאים, להציל את עם ישראל מהמגמה ה"מערבית" והחילונית של מה שמכונה המתייוונים.

  6. בילדותי בקיבוץ היו מציגים את המחזה הזה מדי שנה, והתפקיד הנחשק ביותר היה תמיד אנטיוכוס הכלבלב

    אולי זה בגלל שאנחנו מתיוונים?

  7. כמובן שאנו מתייוונים. אגב, גם נכדי החשמונאים היו מתייוונים, ככה שאנו בחברה טובה. אנחנו מתייוונים הרבה יותר חזק מאלו של חנוכה, מכיוון שאנו אפילו לא יודעים את זה, זה כבר הפך למובן מאליו. ב"אנו" אני מתכוון כמובן רק למי שכן. מי שלא – לא.

  8. ומה ההבדל בין פורים לחנוכה?

    בפורים הרעשן מוחזק מלמטה ובחנוכה הסביבון מלמעלה.

    לדתיים יש הסבר לזה.

    אני לא כל כך זוכר מהו.

  9. אני מחפש המילים של "נס גדול היה פה" או "זה היה בחנוכה".
    האם מישהו יכול לעזור?

סגור לתגובות.