פורסם ב מאת דרור בורשטיין

מתוך רשימות על ספר קהלת (2)

פרק א' פס' (ב) הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכול הבל

חמש פעמים "הבל". למה? אולי כך: ההבלות מתייחסת גם לאמירת "הבל הבלים". כלומר, זו אמירה שבוחנת גם את עצמה וכוללת את עצמה בעצמה. "הכול הבל", כלומר, כמו רוצה לומר "גם לומר 'הבל הבלים' – זה בעצמו הבל". בעצם, הספר היה יכול להסתיים כאן. ה"הכול הבל" מכניס כל דבר אפשרי וכל אמירה אפשרית ל"סוגריים" של הבל. אבל אם זה ככה, נשאלת השאלה, למה הספר ממשיך בכל זאת עוד 220 פסוקים.

התשובה אולי טמונה בפסוק א'. פסוק א' מוציא את העוקץ, מראש, מ"כלליות" הטענה של פסוק ב'. מה אומר פסוק א'? כלומר, מה יש בו ברמה המשמעית הדי בסיסית?

דברי = דיבור
קהלת = שם-פרטי, שם-ספרותי
בן-דוד = משפחה, אבא, בן
מלך = יחסי שלטון, קהילה, עַם, צדק-משפט
בירושלים = מקום, אלוהים, מקדש, יחסי סגידה

כלומר, כבר בפסוק א', עוד לפני פסוק ב', יש המון דברים שאינם "הבל" במובן הפשוט של "סתם", של "אפס". המון דברים שמרכיבים את חיינו ואת המשמעות שאנו מקנים להם. כמובן, יתכן שבדיוק בא פסוק ב' לאפס את פסוק א'. יש את כל זה, ואני אומר לכם בכל זאת שהכול הבל. אבל אז חוזרת השאלה, למה יש עוד 220 פסוקים, שבחלקם חוזרים על ה"תוכן" שיש בפסוק א'? (למשל פסוק יב' להלן).

אולי אפשר להציע תשובה: הספר כולו מתנהל ברווח שבין פסוק א' לפסוק ב'. מצד אחד כל היש הממשי שבעולם: דברים, משפחה, קהילה, אלוהים וכו'. מצד שני – הביטול של כל זה. ספר קהלת לא אומר שהכול חסר משמעות ושהכול הוא אפס. הוא אומר שהכול הוא "הבל", וצריך להבין את המילה הזו אולי אחרת. הוא לא טוען טענה על אפס משמעות של הכול אלא טענה על סוג אחר של משמעות. לא שאין כלום, לא שהכול לא קיים. אלא הכול, דווקא בגלל קיומו, דווקא בגלל שהוא ישנו, אינו משנה. מזה שלא משנה לא מתחייבת למשל התאבדות, רוע, בוז או שלילת הכול. אבל כן נובע מזה סוג מסוים של אדישות. לא אדישות אפאטית, זומבית, אלא אדישות שבאה מתוך ערנות, מתוך הבנה מחודדת.

האופן שבו "אמר קהלת" כלוא בתוך הררי ההבל, הרי זה נפלא. הוא יכול היה לכתוב: "אמר קהלת: הבל הבלים…", אבל בחר לצלול לתוך הבִּיצה הזו בעצמו, לא לעמוד מנגד עם ההגנה של הנקודותיים המבדילות בין דובר לדיבור. אני מדמה אותו, כמו אחד הגיבורים של סמואל בקט, מפלס את דרכו בביצה ומדבר.

 

 

22 תגובות בנושא “מתוך רשימות על ספר קהלת (2)”

  1. רשימה יפה מאוד מאוד.
    ואם אני לא טועה, שבעה הבלים מתרוצצים בפסוק הראשון ולא חמישה.

    אהבתי

  5. אולי כדאי לצלול לתוך משמעות המילה הבל: בפינו, המילה הבל מזוהה עם שטויות ודברים חסרי טעם. אולם מקור המילה הוא בהבל הפה: הבל הפה הוא דבר קיים, נראה ומוחשי, אך חולף וזמני: ואולי כך צריך להתייחס לדברי קהלת: טוב ויפה להיות מלך בירושלים, רק צריך לזכור שבסוף נעלם הכל, ולהתייחס בהתאם (גם למוחשיות וגם לזמניות).

    אהבתי

  11. לא עמדה אופנתית בקרב השמאל ההוגה, אני יודעת, אבל לי דווקא יש יותר סימפטיה לאב החוטא מאשר לבן המפונק, שאמו הנואפת סללה לו את דרכו למלוכה. מעדיפה את תהומות האשמה והיאוש של דוד על הרחיצה האנינה והמהורהרת של שלמה בנקיון כפיו. לפתור חידות, גם כן חוכמה.

    אהבתי

  12. ע"ב המנגינה של האחיות פיק – אהוב אותי עזוב אותי!

    הבל הבל! הכל פה זה הבל!
    ילדה…
    את כ"כ יפה לא כמו זבל…
    את מושכת בחבל…. אבל זה הבל…
    ילדה זה הבל…

    התקליט בקרוב!
    דרור – אל תגנוב!

    אהבתי

  13. גרי – מעטים יודעים כי הייתי הבאסיסט של האחיות פיק והוחלפתי ברגע האחרון.
    דבי – נראה לי שהעמדת העניין על בסיס אישי, ממרחק השנים, היא קצת מוזרה. סביר שקהלת האמיתי לא היה שלמה אלא מחבר מאוחר הרבה יותר שכתב בשם ספרותי. מכל מקום, זה כמעט כמו לכעוס על דמויות ברומאן.
    ולפתור חידות – היי, מה רע בזה? אלו החידות הגדולות באמת.

    אהבתי

  14. לא חושבת.
    הזיהוי המסורתי של קוהלת עם שלמה יכול להתפרש כנקיטת עמדה קיומית.
    בחידות התכוונתי לאלה של זו המפליגה בספינה. אבל בכלל, פתרון חידות זה ז'אנר נחות של חשיבה. מי שפותר חידות משועבד למי שחיבר אותן.

    אהבתי

  15. אה, לא הבנתי שאלו חידותיה של מלכת שבא.
    בכל אופן, בעניין השעבוד-
    אני לא בטוח? משועבד? הוא יכול לפתור ותוך כדי זה
    להעלות במחשבתו עוד כהנה וכנה עניינים. המחשבה לא באמת נעצרת בגבולות הסימן-שאלה.
    כך או כך, תמיד יש שאלה-חידה. זה שהפותר הוא גם זה שמציב את השאלה לא הופך אותו לשיטתך לפחות משועבד אלא למשועבד לעצמו.

    אהבתי

  16. רשימה מאד יפה וגם לי בעיתה
    בקשר ליחס בין האב דוד לבין הבן, לתחושתי הבן מפנים את מה שהאב למד על בשרו, כלומר שכדאי
    DETACHMENT
    ככה אני קוראת את הרשימה שלך, על המונח הזה בעצם
    רק שהתאבדות ניראה לי גם בסדר לפי אותו עקרון, הכל הבל
    אין כאן משהו שהוא מעבר להבל, נידמה לי יש בסוף הספר תוספת שאני מרגישה אותה כטלאי של חז"לים יותר מהסוג המטיפ
    "סוף דבר הכל נשמע. וההמלצה הנלווית
    אבל הקוהלת של פסוק א לא יקפוץ להתאבד כיון שגם זה דורש איזו התפעלות _שלילית אמנם – מהיש אבל גם לא יפסול את הרעיון א פריורי. הכל תלוי
    זה בשביל פרימו לוי למשל, גם זה בסדר
    א.

    אהבתי

  17. כנראה שקהלת תמיד בזמן, בגלל זה הוא מה שהוא.
    ואיריס, הספר הזה בהחלט לא מביא התאבדות כאופציה אפשרית של ההבל. למשל בפסוק הנפלא
    "כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה"

    אהבתי

  19. היו בימים האחרונים כמה ידיעות על התאבדויות ואולי זה אופייני לעונת אמצע החורף, והיה הסניגור ואמא ובת יד אחוזה קשורה בסרט אדום וילדה על פסי רכבת
    ונזכרתי בפרימו לוי שטרח להתאבד ממרום יובל חייו ואולי בהמשך לדיון שהיה לו עם ז'אן אמרי שצידד במפורש
    אני רוצה לקרוא את קוהלת כמי שיוצא ממקום של אי שיפוט חובק כל
    אמנם ריחוק אבל בלי המלצות והוראות
    חפץ לכל עת
    כולל מקרים מיוחדים
    כדי שהשמיים יקבלו בשוויון נפש אוהד גם את זה
    משהו כזה
    א.
    אבל אולי זה לא קשור אחשוב על זה
    תודה

    אהבתי

  20. כדאי מאוד להאזין לפול צלאן קורא משיריו, בעמוד שלינק אליו נמצא בצד ימין של בלוג זה. גם למי שכמוני לא יודע גרמנית. יש בעמוד הזה תרגומים לאנגלית של השירים שהוא קורא, וכמובן שאפשר לעקוב בעזרת התרגומים לעברית (של שמעון זנדבנק, בקובץ שנקרא "סורג-שפה", הוצאת "הספריה החדשה". יש גם באינטרנט תרגומים לשירים שלו, לפחות ל"פוגת מוות"). הופתעתי מהרוֹך של הקול שלו, ציפיתי למשהו יותר מחוספס-"גברי".

    אהבתי

  21. על בסיס המוסיקה של האחיות פיק בשירן – אל תגנוב לי את הרוח.

    הבל הבל הבל
    הכל פה זבל
    אל תמשוך בחבל
    אחרת חוסר שכל
    אם תהיה קוני למל
    אל תתפלא על הסבל
    ואם תלמד את קין והבל
    לא תהיה בזבל.

    אני מבקש לא לשלוח לי ביקורות על הטקסט, אני עדיין עובד על זה וזה מאוד מפריע!

    אהבתי

סגור לתגובות.