מתוך רשימות על ספר קהלת

16 תגובות בנושא “מתוך רשימות על ספר קהלת”

1. "יתרון" זה כמו הון נצבר. "מה יתרון", אומר שאי אפשר בעצם לצבור שום דבר, שזה הרעיון העיקרי שבו עוסקים שני הפרקים הראשונים בקהלת ופרקים נוספים בהמשך.
   בפסוקים הבאים נאמר "דור הולך ודור בא… וזרח השמש ובא השמש… כל הנחלים זורמים לים והים איננו מלא". כמו החזרה הנצחית של השמש, שבכל יום מתחילה מחדש ומסיימת באותו מקום, כך גם הנחלים זורמים לים והוא איננו מלא. וכך גם עמלו של האדם לא באמת משנה שום דבר במציאות ולכן מדוע לטרוח בעצם.
   מאוחר יותר קהלת מדגים עם צבירת רכוש, חוכמה, ומדגים מעצמו ומכל מה שעשה, ואומר "ופניתי אני בכל מעשה ידי ובעמל שעמלתי לעשות, והנה הכל הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש".
   אבל הוא גם מספק את התשובה, שדומה למה שאתה אומר: "כי לבי שמח מכל עמלי, וזה חלקי מכל עמלי". כלומר, באמת שום דבר לא נשאר, אבל התכלית לא טמונה ביצירה בת-קיימה אלא בעצם העשייה.

   אהבתיאהבתי

2. תודה שוקי. מעניין שהפרשנים היהודים לא יכלו לקבל את הרעיון שנראה ברור גם לך, שחלקי מכל עמלי זה עצם העמל. ולכן ניסו לפרש את ה"זה" בכל מיני דרכים. כאילו קהת מצביע על משהו כשהוא אומר "זה". בעזר השם נגיע גם לפסוק זה.

   אהבתיאהבתי

3. ציור באמת נהדר – מלא אור
   פירוש יפה גם כן

   אהבתיאהבתי

4. יש לי מה לומר על זה אבל אח"כ.

   אהבתיאהבתי

5. Meir's painting is stunning, profound, and deeply moving. It greatly touched me for the whole afternoon.

   אהבתיאהבתי

6. שזה בסדר להרים ידיים, שש שעות אחרי שהעלית את הפוסט ולהודות שאין לי מילים מרוב שיש לי מילים.
   מטריד?
   אפילו יותר מזה.
   תן למילה מטריד את הגוונים של הציור
   זה זה.

   אהבתיאהבתי

7. אפשרות: השמש היא ה"הכל צפוי" והעמל הוא "הרשות הנתונה".
   "תחת השמש" אני נוטה לפרש כפשוטו – ויזואלית השמש נמצאת בשמיים, למעלה, ובמושגים של אותם ימים אין שום הסבר אחר.
   נקודת המפתח היא מה פירוש המילה "יתרון".
   מותר להציע לך משהו, דרור? לדרשות היפות שלך תוסיף איזושהי ארשת, רשת (בטחון) של פואט, הרי גם את הקטע הזה וגם את קודמו קשה להגדיר כפשט.

   אהבתיאהבתי

8. ואניטאס ישראלי.בערה מתמדת ואש מלחכת
   צמח בשרני מתכלה

   אהבתיאהבתי

9. תגובתו של שוקי הזכירה לי אמירה של גוסטב מאהלר משנותיו האחרונות (הציטוט הוא מתוך סידרת תוכניות על מאהלר ששודרה ב"קול המוזיקה" שנקראה "החצוצרות יריעו עם שחר"):

   "מפעליו של אדם הם בני-חלוף. רק מה שהאדם עושה מעצמו, מה שהוא הופך להיות, על-ידי מאמצים בלתי נלאים, הוא הקיים.
   הדבר שאנו משאירים מאחורינו אינו אלא קליפה, לא פחות מגופנו העובר וכלה. טריסטאן (של ואגנר)… התשיעית (של בטהובן)… פאוסט (של גיתה)… קליפות ותו לא.
   ואם כך, האם נמשוך את ידינו ממעשה היצירה? לא ולא. כי המעשה היוצר דרוש לו לאדם לשם צמיחתו, ולשם חדוותו, ומה לנו בחיינו אם לא השתיים האלה, הצמיחה והחדווה."

   עשיתי פעם מהציטוט הזה מוטו לסיפור (שיצא לי ככה-ככה):
   http://www.e-mago.co.il/e-magazine/champions.html

   אהבתיאהבתי

10. ואולי פסימיות.
    גם אם שבע יעמול, עדיין ישאר במקומו תחת השמש, הוא לא רשאי לצפות ליותר מזה, עולם כמנהגו-במקומו, שמש כשמש – במקומה, עליונים כעליונים, תחתונים כתחתונים, אדישים.

    אהבתיאהבתי

11. העניין הזה- ובכן, רצוי מאוד שימשך, דרור.

    אהבתיאהבתי

12. בקטע מ"מסילת ישרים" שלהלן עושה הרמח"ל שימוש במילה "יתרון", שימוש שלהרגשתי מהדהד בו ספר קהלת:

    "והנה למטה ממדרגת הנבואה יש מדרגה, נקראה – רוח הקודש. והענין, שיושפע שפע ממנו, יתברך, אל שֶׂכֶל האדם, ובהגיעו אליו תֻקְבַּע בו ידיעת ענין-מה בבלתי ספק ובבלתי טעות, וידע הדבר בשלמות, סיבותיו ותולדותיו, כל דבר במדרגתו. ואולם, על-ידי השפע הזה, אפשר שישכיל דברים שמגדר ההשכלה האנושית הטבעית להשכיל אותם; אמנם י ת ר ו ן הַשְׂכִּיל אותם על זה הדרך האנושי הוא, שעל זה הדרך יֻשׂגו בלי עמל, ויֻשגו בלי טעות, ולא ישאר בם ספק, מה שאין כן בהשכלה שעל דרך האנושי. ואפשר שישיג גם כן ענינים מה שאין בגדר ההשכלה האנושית שתַשׂכילֵם, ומכללם – הנסתרות והעתידות."

    אהבתיאהבתי

13. תודה. האם תוכל לשלוח לי את העמוד בספר?

    אהבתיאהבתי

14. בעיה. העתקתי לעצמי פעם כל מיני קטעים מ"מסילת ישרים" ממהדורה אחרת, עימוּד שונה, כנראה גם העריכה. חיפשתי עכשיו במהדורה שבידי ועד עכשיו לא מצאתי.

    "אפצה" אותך בהעתקת קטע שבו התייחסות שקופה לקהלת, מתוך המהדורה שבידי (מתוך פרק כ"ב, הנקרא "בבאור מידת הענווה"):

    "והכבוד אינו אלא הֲבֵל הֲבָלִים המעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו וּמְשַׁכְּחוֹ כל חובתו, ומי שמכירו ודאי שימאס בו וישְׂנָאו, והתהִלוֹת אשר יהללוהו בני-האדם יהיו עליו לטורח, כי כראותו אותם מגדילים הִלוּליהם על אשר אינו בו בֶּאמת, אינו אלא מִתְבּוֹשֵׁש ומתאנח על שלא די לו רעתו שחסרות ממנו המעלות ההם, אלא שיעמיסו עליו תהִלות שקר למען יִכָּלֵם יותר".

    אהבתיאהבתי

15. גם כאן אני מגיבה בדיליי, לוקח לי זמן לעבד דברים.
    מכל הציורים שדנת בהם עד כה, זה האהוב עלי. אני מסכימה איתך, הקונספט של פריחה שצובעת עולם מודגם יפה, אבל זה לא הכל. כמוך, ובעיקבותייך, גם אני שאלתי את עצמי למה הציור מונח לנגד עייני גם כשאינו מונח לנגד עייני. האמת היא שימים רבים הוא היה הטפט שלי במחשב (עכשיו החליף אותו מאלוויץ', אולי מתישהו תגיד דברים על מאלוויץ'?), ולבסוף הגעתי למסקנה לגבי השאלה מה יש בו, בציור, וליתר דיוק הגעתי למסקנה מה יש בו עבורי. קצר ולעניין: אינספור ציירים ציירו פרחים באגרטל ואינספור יציירו, ובכל זאת הציור הזה עוצר נשימה, לדעתי לא בהכרח בגלל הפריחה המרהיבה, שמרהיבה, כן, אבל מסופחת אליה, או גלומה בה, גם אלימות, שנוכחותה אינה גורעת מהיופי, שהוא יפה נורא, אבל עוין. אבל יפה ומפתה. אבל שתלטני והרה אסון. בנאלי אמנם אבל בלתי-נמנע: שאי אפשר שלא לחשוב על דם. בוודאי, מתחת או מעל לסף ההכרה, כל המתבונן בציור רואה ("מתחת או מעל לסף ההכרה") שהוא שטוף דם, אבל יפה, וחוזר חלילה. הרשתי לעצמי להוסיף מדעתי, מקווה שלא הלאתי.

    אהבתיאהבתי

16. שלום יעל, ותודה על שתי התגובות.
    אני מסכים למה שאמרת בעניין הציור של מאיר. החיבור של שמחה ואפלה מאפיין את העבודה שלו. אגב, יש לו תערוכה במשכנות שאננים בירושלים שנפתחת ב-20 לחודש.

    אהבתיאהבתי

סגור לתגובות.