האישה משיקאגו שהצליחה לאבד 35 ק"ג ממשקל גופה במסגרת תוכנית המציאוּת "לא להאמין שזאת אני!", תוכנית שהבטיחה לזו שתצליח לרזות חצי ממשקל גופה (לכל הפחות) פרס כספי השווה למשקל שאיבדה כפול 1,000 דולר, נתקלה בסרוב תקיף של חברת מוצרי ההרזיה והיופי לשלם לה 35,000 דולר, משום שהפּקיד האחראי על החתימה על ההמחאה סרב להאמין כי האישה שלפניו (שהוּבלה למשרדי החברה הישר מבית החולים) והאשה שבתמונה הצמודה לטפסי ההרשמה לתכנית הן אותה אישה. בתגובה, השמינה האישה והוסיפה 40 ק"ג למשקל גופה. להפתעתה, סרבה החברה לשלם לה את סכום הפרס בטענה כי משקל גופה לא השתנה, ועל כן אין היא זכאית לפרס, לא כל שכן לפרס בגין הרזיה. עורכי הדין של החברה אף מיהרו להגיש לבית המשפט לתביעות קטנות של מדינת אילינוי תביעה על סך 5,000 דולר, על פי הסעיף בהסכם שכותרתו "שיפוי בגין הַשְׁמָנָה". להפתעתם, הופיעה האישה באולם בית המשפט כשמשקלה, מגוּבּה בתצהיר, הוא 70 קילוגרם בדיוק. בית המשפט חייב את האישה בפיצויים בגין 40,000 דולר לטובת החברה, לאחר שהצעת אחד השופטים לשלחַ אותה אל הכיסא החשמלי נדחתה פה אחד על ידי חבר המושבעים.

10 תגובות בנושא “סיפור דיאטה קטן

  1. נכון. אין ספק שיותר מאשר המציאות עולה על כל דמיון, תכניות המציאות עולות על כל דמיון.

    שמעת על תכנית המציאות "הופרדו בלידתם"? עובדים על זה עכשיו בלטביה. חמישה צמדים של זוגות תאומים זהים יופרדו בלידתם. בגיל שמונה עשרה, יקבל כל אחד מהם מכתב מטעם הנהלת התחרות, ובו יוצע להם לחפש אחר התאום שלהם. הראשון מביניהם שימצא את התאום שלו יזכה במאה אלף דולר, ואספקה חינם לכל החיים של דשן מדשאות מסוג משובח (התכנית מוגשת בחסות חברת הדשן המשובח)

  2. (לקרוא כמו שרב טוען בבית המדרש, אגב כיוון אגודל לפעמים למעלה ולפעמים למטה):
    אם היא אמורה להוריד חצי ממשקלה לפחות והורידה 35 ק"ג כי אז משקלה הראשוני היה 70 ק"ג ונותרה עם החצי שהוא משקל אנורקסי עליו מקבלים כפרס את מלאך המוות.
    (והוא היחיד שיהיה מסוגל לזהות אותה(.

    אבל אם הוסיפה 40 ק"ג כי אז משקלה היה ל-75 ק"ג.
    לא בולימי, אלא אם כן היא מטר ועשרה.

    ואם הגיעה לבית המשפט במשקל 70 ק"ג כי אז מה אנו למדים מכך, חוץ מזה שאבא שלי היה רו"ח ואני, שויהי מה לימד לספור, מייצגת אותו בבית משפט זה?

  3. עורך הדין שלה, אגב, שקל 220 קילוגרם, והוכנס לבית המשפט בעזרת מנוף, דרך התקרה.
    לשאלתך, היא חזרה לבית המשפט במשקל של 70 בדיוק על פי עצת עורכי דינה, על מנת שתוכל לזכות בתביעה.

  4. אם 70 ק"ג הם המשקל שלטענתה מזכה והורידה 35 ק"ג כי אז משקלה הראשוני היה 105 ק"ג ואו אז 35 ק"ג לא פותחים בפניה את שערי בית המשפט שכן חצי של 105 אינו 35 לא מצד הבטן ולא מצד הגב.

    רשע השופט הזה שמציע כיסא חשמלי בתור הדיאטה האולטימטיבית.

  5. במבחנים הפסיכומטריים??
    רציתי לשאול על זה את אבא שלי,אבל אז נזכרתי שהוא כבר מזמן רו"ח רפאים.

  6. בתור מישהי שקוראת לעצמה "סופרת",לא נראה שיש לך יותר מדי דמיון,או משהו שדומה לזה,חוש-הומור,משהו.
    מה,לא הבנת שזה לא סיפור אמיתי,אלא איזה מין סיפור כביכול אמיתי,ולמעשה מומצא לחלוטין,משהו בנוסח הקטעים/סיפורים ב"ערים תאומות"??

    לא נורא,תמשיכי עם החישובים שלך…

    מה שמזכיר לי איך לפני שנים פעם נתנו לנו באיזה קורס של ניהול-חשבונות,או משהו,איזה בעיות מתמטיות לפיתרון.
    טוב,היות והידע המתימטי שלי גבל באפס,בקירוב,הלכתי למורה הפרטית שלי למתמטיקה מימי-התיכון שתושיעני,ובכן הפיתרון או התשובה,לשאלה באחת מהבעייות,לגבי כמה פועלים נדרשים לביצוע השד-יודע-מה כבר,היה 3.5 פועלים.
    נו,טוב.

    ואגב,ע"ח מי היה,או מי היה אמור לממן את המנוף של עורך-הדין?

  7. לברווז – מעניין שאתה אומר את זה, מכיוון שביליתי אי אלו שנים בכתיבת שאלות לבחינה הפסיכומטרית בעבר הרחוק. אף פעם לא חשבתי על ההשפעה הזו.
    לרד"א – ק' מנסה ללכת עם ההיגיון של הסיפור, זה הכל.
    המנוף של עורך הדין, כמובן, ימומן על ידי הלקוח, כמו שאר הוצאות המשפט.
    לקורינה – המספר 105 אינו מוכר לי. הטווח הוא 35-80. האשה ששוקלת 105 היא מסיפור אחר, הסיפור על תוכנית המציאות שבו נשים היו צריכות להגיע למשקל גוף הזהה למהירות המקסימלית המותרת בכבישים בין עירוניים בארצן, ואיך האישה הגרמנייה הצליחה לזכות למרות שכידוע אין הגבלת מהירות בכבישי האוטובאהן.

  8. אם מתוך 9 תגובות השתתפות בצער הדיאטה…
    יצא אחד – לא רע. לא רע.

    אני באמת מזמן אוגרת חומר לרשימה על אנשים שכשמתבדחים אתם הם מנסים להסביר ואם רומזים להם בעדינות שזו בסך הכל בדיחה הם עונים, אני מבין, אני מבין, את לא רואה שאני צוחק?!

סגור לתגובות.