דרוש מנהיג (סיפור)

המועמד שזכה בסופו של דבר במקום הראשון בתוכנית המציאוּת "דרוּש מנהיג!" הודח כמה שעות לפני צילומי טקס ההכתרה, לאחר שנתפס בשירותים, קורא ב'מיין קאמפּף' ומסמן בעט הדגשה (מארקר) צהוב משפטים שלמים, לצד סימני קריאה בשולי העמוד. לשאלת מנחה התוכנית 'האם נכון להגדיר אותך כמכחיש-שואה' ענה המנהיג כי ההפך הוא הנכון.

11 תגובות בנושא “דרוש מנהיג (סיפור)”

  1. "ברשימות תמצאו מגוון תוכן איכותי ברמה שהיתה עד היום נחלת אתרים מסחריים בלבד"

    נו שויין

    אהבתי

  2. במקום "בפרס הגדול" עדיף "במקום הראשון".
    מי שאומר שההפך הוא הנכון זה אומר שהוא לא מנהיג?
    אם אמשיך ככה אז תצא לי תגובה יותר ארוכה מהקטע.
    אז כן, בהחלט, זה טוב.

    אהבתי

  3. לשי, לא הבנת?
    ברשימות אכן תמצא תוכן ברמה שעד היום היתה נחלת אתרים מסחריים בלבד.
    עכשיו מקבלים תוכן מסחרי באתר לא מסחרי.
    התקדמות. קידמה.

    אהבתי

  4. באותו ההקשר, קצת אחר. קורא כבר זמן מה, לאור איזו המלצה ישנה, את "היטלר- היבריס".. לא כל-כך מתרשם מהתפיסות התאורטיות אותן בא להציג המחבר, אבל ההצגה מצויינת, הדוגמאות מרתקות והכתיבה קולחת. . בדיוק הספר לפני השינה שאני צריך. איך החלק השייך לאלת הקנאה?

    אהבתי

  5. החלק השני של "היטלר" מצוין כקודמו, פרטי הפרטים אינם מפריעים לתיאור. אני לא מזהה תיאוריטיות אצל קרשו, אלא מין קומון סנס של עובדות ויחסי סיבה-תוצאה. אני עכשיו על סף האנשלוס. היטלר באטרף – אחרי תקופה ארוכה של שיעמום, הוא מריח דם שוב.

    אהבתי

  6. כשהירושימה ונגסאקי עמדו מתחת לחופה,
    בעוד הוא מניף את עקבו לשבירת הכוס
    הפלישה עליה מצלמתו של קורסאווה
    וניפצה אותה לרסיסים בגודל גרגרי,
    אפסי,
    מה שנקרא אטומי.

    לשווא הוא רקע,
    עקבו טחן מה שנקרא אויר.
    אחר-כך הם נכנסו ללימוזינה מסוג מרצדס
    וקיבלו את האוסקר,
    על הסרט הזר,
    סרט על רצח,
    פרי עטו של קאמי.

    אהבתי

  7. ע"ס הצהרות המחבר בהקדמה של היבריס, הדגש מושם על מצב חברתי וסוציאלי, ומתוכו עולה הדגש הביוגרפי. זה גם במוקד הכתיבה, לפחות בהיבריס, לא משחק צללים. בולט בחלק הראשון של כל פרק, שהוא קצת כללי, ואז ההתפרטות הנפלאה של בשלל העדויות, ולמרות כל זה- ממש ביוגרפיה עם כל הדגש על האישיות. הוא לא נראה לי תיאורטיקן גדול, הניסוח שלו את המתודה שלו מאוד חלש, אבל האיאן הזה הוא אשף של הצגה: לרגע לא מטרחן, מעמיס פרט אחר פרט מהנבירות, הנאומים, מכתבים עדויות וכדומה ומכל העומס הזה מתרקמת תמונה ברורה, פשוט מוליך את הקורא, שלעתים אחוז פלצות (נדהמתי מהמצב במינכן לפני הפוטש, מכל האלימות הממוסדת הזו ומאופן ההתנהלות של הרשויות) ולאט ובטוח, רואים הכל ברור, מעט מחריד. לא יכול שלא לעשות השוואות לביטויים פוליטיים עכשוויים ("פושעי נובמבר" וזה).

    על כל פנים, אני במשבר 1929, היטלר מריח הזדמנות. ספר היסטוריה לקריאה בנשימה עצורה. היו לי פקפוקים ביחס להמשכון, אבל אני מבין שאין מה לחשוב. מזמין את נמסיס.

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: