הוּא נָהַג לִלְבֹּשׁ שְׁחֹרִים,
כְּמוֹ פָּקִיד בְּמִשְׂרַד בִּטּוּחַ,
מֻמְחֶה לְעִנְיָנִים אֲבוּדִים.
הָיִיתִי פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ בִּרְחוֹב אוּזֶ'נְדְנִיצָ'ה –
מְמַהֵר בְּדֶרֶךְ כְּלָל לַחַשְׁמַלִּית –
וּבְמַרְתֵּף הָאָמָּנִים, מָקוֹם שֶׁכִּהֵן בּוֹ שָׁעוֹת רַבּוֹת,
בַּחֲגִיגִיּוּת, מְקַבֵּל עַל יַד שֻׁלְחָנוֹ
אָמָּנִים אֲחֵרִים, גַּם הֵם לוֹבְשֵׁי שְׁחֹרִים.
חָשַׁבְתִּי עָלָיו בַּאֲדִישׁוּת, כִּמְעַט בְּהִתְנַשְּׂאוּת,
כְּמוֹ אָדָם שֶׁעוֹד לֹא עָשָׂה בְּחַיָּיו כְּלוּם
וְהוּא מְגַנֶּה אֶת פְּגִימוּת הַדְּבָרִים הַקַּיָּמִים.
אֲבָל יוֹם אֶחָד, כַּעֲבֹר זְמַן רַב,
רָאִיתִי אֶת 'הַכִּתָּה הַמֵּתָה' וְהַצָּגוֹת אֲחֵרוֹת,
וְנֶאֱלַמְתִּי דֹּם מֵאֵימָה וְהִתְפַּעֲלוּת –
רָאִיתִי גְּוִיעָה שִׁיטָתִית,
הִסְתַּלְּקוּת, רָאִיתִי כֵּיצַד פּוֹעֵל
הַזְּמַן בְּתוֹכֵנוּ, הַזְּמַן הַתָּפוּר בִּבְגָדִים, בִּבְלוֹיֵי סְחָבוֹת,
וּבְתָוֵי הַפָּנִים הַמִּתְרַכְּכִים לְאַט,
כֵּיצַד פּוֹעֲלִים בְּתוֹכֵנוּ הַבְּכִי וְהַצְּחוֹק,
כֵּיצַד פּוֹעֲלִים הַשִּׁעֲמוּם וְהַגַּעְגּוּעַ, כֵּיצַד יָכְלָה
לִחְיוֹת בְּתוֹכֵנוּ הַתְּפִלָּה, אִלּוּ יָדַעְנוּ לְקַבְּלָהּ,
מַה הֵם בֶּאֱמֶת מַרְשִׁים צְבָאִיִּים רַאַוְתָנִיִּים,
מַהוּ הֶרֶג, מַה יְּכוֹלָה לִהְיוֹת הָאַחֲוָה
וּמַה הֵן מִלְחָמוֹת, גְּלוּיוֹת לָעַיִן אוֹ לֹא, נִקְלוֹת אוֹ לֹא,
מַה פֵּרוּשׁ לִהְיוֹת יְהוּדִי אוֹ גֶּרְמָנִי,
פּוֹלָנִי וְאוּלַי סְתָם בֶּן אָדָם,
מַדּוּעַ זְקֵנִים הֵם יְלָדִים
וִילָדִים שׁוֹכְנִים בְּגוּפוֹת זְקֵנִים
בְּקוֹמָה גְּבוֹהָה לְלֹא מַעֲלִית וְהֵם מְנַסִּים
לוֹמַר לָנוּ דְּבַר מַה, לְהוֹדִיעֵנוּ, אֲבָל הֵם מִשְׁתַּדְּלִים
בִּכְדִי, מְנוֹפְפִים לַשָּׁוְא בְּמִטְפַּחַת אֲפֹרָה,
מִשְׁתַּרְבְּבִים מֵהַסַּפְסָל-הַמְּחֻתָּךְ בְּאוֹלָר-שֶׁל-בֵּית-הַסֵּפֶר
– כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁלֹּא נוֹתְרוּ לָהֶם אֶלָּא
אֵין סְפֹר אָפְנֵי הִסְתַּלְּקוּת,
פָּתוֹס שֶׁל חִיּוּךְ חֲסַר אוֹנִים,
אֵין סְפֹר אָפְנֵי פְּרֵדָה מֵהָעוֹלָם
וְהֵם אֵינָם שׁוֹמְעִים אֲפִלּוּ כִּי הַתַּפְאוּרוֹת הַמְּלֻכְלָכוֹת
שָׁרוֹת אִתָּם יַחַד, שָׁרוֹת בִּמְבֻיָּשׁ
וְכַנִּרְאֶה עוֹלוֹת הַשָּׁמַיְמָה.
2003
מפולנית: דוד וינפלד
—————————————————
* טדאוש קנטור (1990-1915), צייר ובמאי פולני שפעל בקרקוב.
פורסם בסטודיו 150, פברואר 2004.
עוד מִשל אדם זגייבסקי >>