רצח אגממנון

קומדיה אידיוטית בתמונה אחת

הדמויות:
אגממנון
קליטמנסטרה
אייסכילוס

———————————————————————————————————-

[אגממנון כורע, קליטמנסטרה ניצבת מעליו, מכוונת אליו אקדח]

אגממנון (מתנשם בפחד. אחר-כך): תירי, תירי עכשיו ודי.
קליטמנסטרה: עצום את העיניים. ככה כתוּב וכך יהיה.
אגממנון: ככה כּתוּב? וּבכן אני יורק על זה, כלבה. עליִך ועל כל ההוראות. את יורה או שאני קורא להצלה?
קליטמנסטרה: יוֹרָה, בּרוּר. (פאוזה) אבל לפני הכל –
אגממנון: "לפני הכּל"? – משמע יש עוד תקווה.
קליטמנסטרה: סליחה. יוֹרָה, ברור. (פאוזה) אבל לפני הכל – צריכה לשירותים.
אגממנון: (מזדקף קצת) לא ייאמן. כאן עסוקים ברצח-בַּעָל והיא – יש לה מחזור חודשי. 'חֵי זאוס', זה ביטוי הולם כּאן.
קליטמנסטרה: ניסיתָ פעם לכוון אקדח אל איש רועד מפּחד? המתח מעודד את השלפוּחִיוֹת. שלא תזוז. אני כורעת, אבל האקדח עודנו מכוּוָן (מפנה אליו גבה וכורעת, האקדח מכוון לאחור, מופנה קצת אל הקהל)
אגממנון: (לעצמו) הוֹ, הנחש סובב גבו. עתה אנו קמים ונמלטים מכאן. בתחבולות עורמה נציל את אגממנון. (קם)
קליטמנסטרה: שלא תעז לחשוב לקום או להימלט. מיד אני מנערת את הטיפות האחרונות ואנו ממשיכים מהנקודה שבּה הפסקנו. ומהקהל אני דורשת סבלנות. תודה. מיד גומרים.
[פאוזה ארוּכָּה]
עכשיו פִּתאוֹם יש לַחַץ גָזוֹזִי. הנה, נלחץ כאן על הבטן וירווח לקליטמנסטרה. יָה. (לוחצת). נוּ-נוּ. היום סתימה כללית. נמשיך אם כּן. היכָן היינו? אה, כן-כן. עכשיו זה 'רצח אגממנון' (מסתובבת. אגממנון בורח ונעלם ביציאה הקרובה. מהיציאה השניה, בגבה של קליטמנסטרה, נכנס ועובר אייסכילוס במעיל, מגבעת ומשקפיים עבי מסגרת. ממהר לעסקיו. קליטמנסטרה יורה יריה אחת לכיוון יציאת אגממנון. אייסכילוס, שלא חלף כלל בקו הַאֵש, נופל מֵת).
אגממנון: (חוזר מיד. תוחב ראשו מבעד ליציאה. היסטרי) איזה חֶרבּון! רצחת את אייסכילוס!
קליטמנסטרה: מי?
אגממנון: חֵי זאוס, תסתכלי: זה היווני! ואת תוקעת בו כדור, כלבה! עכשיו מי יארגן את כל עניין אורֶסטס? (לקהל:) תפנית בעלילה! זה לא הוגן! (ליציאה) אורות, אורות!
אייסכילוס: (מחרחר, גוסס) תמשיכו בלעדי… אני כבר לא יכול יותר…
קליטמנסטרה: אדון נכבד, עם כל רִגְשוֹת הצער על מותך הפתאומי, עדיין יש שלטון בארגוֹס. מי שאל אותך בכלל?
אגממנון: מיסייה, תסלח נא לאשתי. פֵּה של זונה צמח לה. אתה צריך עזרה? שאעשה לך אינפוזיה?
אייסכילוס: (גוסס) תביא תחבושת, נער… יוֹד בכמויות גדולות… צריך למצוץ קצת ארס מן הדם… להניח מטליות לחות… (מת)
אגממנון: איזה חֶרבּון! רצחת את אייסכילוס!
קליטמנסטרה: עכשיו תורךָ, עקרב. היום יבוא שלטון חדש לארגוס וכוּלֵי.
אגממנון: (נאחז בקש) היי, לא היית צריכה קצת לחרבן? שלא יברח לך מהלחץ על ההדק. חוק כלים-שלובים הרי גם חל על קליטמנסטרה.
קליטמנסטרה (לעצמה): מה שנכון נכון. צודק האגממנון. (לאגממנון): טיעון יפה. אבל ההשתנה הזו שלי נזקפת כמשאלתך האחרונה. (לקהל:) פרדון (כורעת כמקודם).
אגממנון (מתגנב אל הגופה, רוכן אל המת): היי, ניקוֹס, זוֹרבָּה… תתעורר. הנבלה פשׂקה רגליים. יש לנו דקה. נו, קום, מיסייה, תראה, איש לא רואה.
אייסכילוס (ניעור פתאום. קורא בתוקף): ובכן, חבר, כאיש אחד במלוא כוחו נכתוב את אגממנון אל כיסא המלך. לפי סימן שלי, בחרבות שלופות… עכשיו! (קופאים)
קליטמנסטרה (לעצמה): את הסתימה פתחנו בלחיצה קלה, אבל, צודק האגממנון: כאן מסתמן מחזור חודשי. טיפת אדום צמחה בתחתונית. הו מֶרְד, הפעם השלישית בתוך שבועיים. חוקי הטבע – ואני.
אגממנון (לאייסכילוס): ראה, אדון, הדם נובע כאן לפני מכת החרב! הו נפטון הגדול, הן זה סימן! כך המכה שלנו תיכנס אל פצע שנפער עוד לפניהַ!
אייסכילוס (נופל לפתע. גורר את עצמו על הבמה בעוויתות): המשך מכאן לבד, חבר! הפצע מסתבר כקטלני! הכה בנקבה באקדחה שלה (פאוזה. לאגממנון). ממךָ אני דורש: הצג לנו נקָם! (לקהל) מן הקהל אני תובע: סבלנות! ומן האלים – קץ לתלאות. תודה. עכשיו – לעסק (מת שוב. אגממנון נרעש, אך מתגנב אל קליטמנסטרה, חוטף את אקדחה, ומכוון אותו אליה. היא מסתובבת כנשוכת נחש)
קליטמנסטרה: אהה, בגידה! אתֵנה הגדולה, ראי איך גבר זה חטא בשעת פולחן הווסת! חטף את האקדח בזמן שאצבעה של קליטמנסטרה משמשת כמוליך! (לאגממנון:) ובכן, ניצחת. ברכותי. ניגש עכשיו לדלפי ונערוך משפט. באלימות הן לא נפתור דבר. בוא-בוא, נלך הביתה, מֶמְנוֹן.
אגממנון: (אבן נגולה מעל לבו) אוקיי, בסדר, זה הוגן. וזה – שלָך, בבקשה, תודה (מושיט לה את האקדח)
אייסכילוס (מרים יד בקושי): עצור, הוי מלך ארגוס! הכניסו את המקהלה היוונית! שמישהו יעלה כבר את האור שבאולם! הַכניסו את תירסיַאס העיוור! את השוטה של ליר! הַזעיקו את דורון תבורי! שמישהו – (מת)
אגממנון (משיב את ידו ברגע האחרון. מבין את התרמית): אהה… אהה… אהה…! חשבת כאן לשטוֹת באגממנון! הוי מוח פֶמיניני: מזימה, מזימה! ובכן, בא אגממנון ואומר: (לא מוצא מילים. מביט אובד עצות באייסכילוס המת, גם קליטמנסטרה מביטה בו)
אייסכילו�
� (ממתין כמה שניות חש שממתינים לו. מתרומם בקושי ממותו): נסֵה: "פִקחי את העיניים! ועוד אגבה ממך תשלום על השטויות האלה!". (לאגממנון:) הנה, תראה, אתה שולף – (מתרומם בקושי. שולף אקדח מכיסו ומכוון אליה. לקליטמנסטרה): "פקחי את העיניים! ועוד אגבה ממך תש –" (מת)
אגממנון: תודה לך, אישי הטוב, בשם אפולו. (נוטל גם את האקדח של אייסכילוס ומכוון אל קליטמנסטרה את שני האקדחים). עכשיו, מה שכתוב – יהיה. שתי יריות יבליחו באולם. (לקהל:) גבירות, עִצמוּ עיניים! כאן עוד מעט תרעיש כיתת יורים של איש אחד.
קליטמנסטרה: (עוצמת עיניים) הכל אבוד. ובכן תירה, תירה עכשיו.
אגממנון: פקחי את העיניים. ככה כתב האיש הטוב הזה במילותיו האחרונות.
קליטמנסטרה: עוד משאלה אחת, אישי, ואחר כך עשה את שלבך חפֵץ.
אגממנון: ובכן דבּרי. מבוקשך יוּתן לך רק אם לא יוחלט אחרת.
קליטמנסטרה: אם אדוני יסכים, רוצה הייתי לקבל את הירייה בנחיריים חופשיים. הן הוא יודע: מחזור חודשי עושה נזלת כרונית. תן חתיכת נייר – ותן להסתובב לרגע.
אגממנון (מחפש נייר בכל כיסיו, לא מוצא): לוּ אך היה נייר למלך. אבוי, עתה ברור שאין. כה טרגי-קומי. נייר אולי מחזיק פה האדון המחזאי-לשעבר, אך לא אני. (מרים את האקדחים שוב. מכוון. אחרי רגע. אייסכילוס מרים את ידו בקושי ומושיט לקליטמנסטרה מטפחת לבנה)
קליטמנסטרה (מבחינה ברגע האחרון במטפחת. מצביעה, מתלהבת כילדה): מטפחת, תראה, מטפחת, תודה רבה, רק רגע, רק רגע –
[מתעלמת מאגממנון ונחפזת אל המטפחת. ידו של אייסכילוס צונחת. קליטמנסטרה מקנחת את אפה באריכות. מגישה את המטפחת לאגממנון, שמסרב לקבל אותה. מציע לה בלא מילים להחזיר אותה לאייסכילוס. היא מניחה אותה על גופתו בזהירות. אגממנון מתקרב אליה כשהיא רוכנת על גופתו של אייסכילוס ורוכן עליה להורגה. לפתע אייסכילוס קופץ ממקום משכבו, חוטף את אקדחיו של אגממנון, מחזיק אחד בידו ומוסר את השני לקליטמנסטרה. אגממנון מביט בשניהם. נדהם, פותח את פיו לדבר: אני… הם, מיד, בלי להמתין ובלי ניד עפעף יורים בו בזה אחר זה, והוא מת. אייסכילוס וקליטמנסטרה לוחצים ידיים בענייניות ונפרדים. קליטמנסטרה יוצאת].
אייסכילוס (בפיזור נפש, ליציאה השניה. מוחה זיעה ממצחו): היי, בחורים, שמישהו יסלק מכאן את כל העניין הזה, כן? ותכניסו את המקהלה… (לקהל): טוב, אפשר לומר שהכל, זה… נגמר… (ליציאה): ותודיעו לאורסטס שעכשיו… נו כן, ממממ, יָה-יָה (הולך לכיוון היציאה שממנה עזבה קליטמנסטרה. קורא אחריה:) אֶה, [קורא בשמה הפרטי של השחקנית שמשחקת את תפקיד קליטמנסטרה. נגיד: חגית], אני לא מרגיש כל-כך טוב, חגית, תביאי פה איזה כוס מים, הא? (לוקח את המטפחת הלבנה, מנגב את פניו. לאגממנון:) היי [פונה אליו בשמו הפרטי, כנ"ל. אגממנון לא זז], יש לך אולי… אתה… (מתיישב באפיסת כוחות על הבמה. ומי… (מרים ראשו לקהל לרגע. מביט כה וכה בחולשה. מביט לקהל וקורא שוב בשמה של השחקנית. מסיר את כובעו ומנפנף בו ליד פניו לקצת אוויר. מביט באגממנון. האור יורד לאט).