הפסנתרן, ששתי ידיו נקטעו בהתפוצצות של מוקש שניסה לפרק יום קודם הרסיטל שלו מיצירות מוצרט, התעקש לעלות על הבמה, וכדבריו, לנגן את תוכנית הערב מראשיתה ועד סופה כאילו לא היה מוקש וכאילו לא היה פיצוץ. אמרגנו, רעייתו ורופאיו, בעצה אחת, החליטו לנעול את הפסנתרן בחדר-האשפוז עד למחרת בבוקר. אבל הפסנתרן הצליח לפרוץ את המנעול בעזרת אטב משרדי וסיכה שהחביא בתוך פיו, לרכב על אופניו מבית החולים בפילדלפיה ועד ל"קרנגי הול", ולנגן את תוכנית הערב, שלוש סונטות ופנטסיה מאת מוצרט, מתחילתה ועד סופה מבלי להחסיר תו. ההדרן היה לא מאת מוצרט אלא מאת ארנולד שנברג – סיום אַ-טונאלי מצעֵר לערב שמכל בחינה אחרת היה לא-בלתי מהנה, קָבַל מבקר המוסיקה הקלאסית של ה"ניו יורק טיימס".

19 תגובות בנושא “הדרן

  1. הקרנגי הול לבית החולים ע"ש תומס ג'פרסון אשר בפילדלפיה עומד על 177 ק"מ בקירוב (המרחק בין טראונשטיין לזלצבורג, למשל, הוא 36 ק"מ בלבד), בעוד המרחק בין ברנוויל, עיר הולדתו של מרסל דושאן, כל קשר לדושאן בעל האופניים ודאי מקרי בהחלט, עומד על מאתיים וארבעים קילומטרים – זאת על פי מדידות של הקרטוגרפר הנודע לשמצה ברחבי בווריה, א. שורשי.

  2. 177 ק"מ, כן, . אבל זה רוב הדרך בירידה.
    לבביוף: תודה. גם אני אוהב את הפועל קבל במיקומו הנוכחי במשפט, במיוחד בניקוד שמוסיף לו מעין רישעות מעודנת

  3. דרור, מצויין. לא ידעתי אם להנות או לסבול עם הפסנתרן …
    "לא-בלתי מהנה" מזכיר יותר מדי את "הארץ", לצערי…
    יש עוד כאלה?
    חג שמח!

  4. לא קשור. אבל מי שלא ראה את סרטו החדש של אבי מוגרבי "נקם אחת משתי עיני" טרם ראה סרט ישראלי שמאלי אמיתי מהו.

  5. האמת היא שעקב מצב רוחו הנוסטלגי ניגן הפסנתרן כהדרן את אחת מיצירותיו המוקדמות של שנברג, מסוף המאה ה-19, שעדיין לא היו א-טונאליות אלא די מלודיות, ומושפעות אפילו מברהמס. ורק שהמבקר, שבהפסקה יצא ולא חזר, עשה שימוש-יתר ב"שנברג" השם, המותג.

    חג שמח לדרור ולכל המגיבים בבלוג המצטיין שלו.

  6. כאמור המבקר הלך הביתה בהפסקה. אם כי הפעם הוא לא שכח ביציאתו לבקש משכנו לספסל המוזמנים שיספר לו אחר-כך מה ואיך היה בהמשך.
    עם תום הקונצרט שלח לו השכן SMS בן שתי מילים: "הדרן שנברג", ובכך הכשיל אותו.
    האם מיותר או לא מיותר לציין שהשכן הזה היה מבקר של עיתון אחר.

  7. גם לא קשור, או אולי בעצם כן, הפסנתרן ללא ידיים הזכיר לי את סיפורו של Victor Jara (אי אפשר לכתוב את שם משפחתו בעברית בלי להרגיש רע)
    שעונה ונרצח על ידי השלטון הצבאי בצ'ילה, באיצטדיון כדורגל, שברו את ידיו (ויש כאלה שאומרים שקטעו אותן) ובכל זאת המשיך לנגן ולשיר.
    http://www.msu.edu/~chapmanb/jara/evida.html

  8. סיפור מצמרר. הבנתי שהוא היה גיטריסט, אגב, לא פסנתרן. האם יש לך הקלטות שלו? הייתי משדר מהן ב"קול המוסיקה".

  9. הוא אכן היה גיטריסט, הקשר לפסנתרן היה לעצם הנגינה ללא ידיים.

    יש לי שירים שלו, בטח. אשמח להעביר אותם אליך.

  10. היתכן כי הוא שאל את אופניו של דוקטור הופמן מתוך הסך הדעת בצאתו מתאו או שמא בכוונה

  11. שגיאת ה ח' במקור
    ובקשר לסרטו של מוגרבי איך דבר כמו סרט יכול להיות שמאלני?
    אתה מתכוון שאבי מוגרבי שמאלן?

  12. אגב, בדיוק אני חוזר מ"עיניים עצומות לרווחה", לפעמים אני מרגיש כאן קצת כמו בנשף המסכות המפחיד שיש שם, כל ה"!" וה "*". מכל מקום, אני מניח שמי שכתב על הסרט התכוון לכך שהסרט מביע עמדה, רוב הזמן באופן מרומז או משתמע, אבל בסוף גם בצעקה של הבמאי שמדבר אל חיילים במחסום.
    מי זה דוקטור הופמן? לא מכיר.
    תודה.

סגור לתגובות.