~

אֶת הַטַּעַם הַמַּר שֶׁל הַקֶּצֶף אֵינִי יָכוֹל לְהַעֲבִיר מִשְׂפָתַי.
אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַיָּמִים הָהֵם – חָלְפוּ.
אֲנִי עוֹבֵר בָּחֲנוּיוֹת הַסְּפָרִים וּמֵסֵב אֶת מַבָּטִי מִן הַכְּרִיכוֹת הַנוֹצֶצוֹת.
מַרְבִּית מַה שֶׁסֻּפַּר – הָיָה אֱמֶת.
פּוֹעֵל הַנִּקָּיוֹן אָשֵׁר גּוֹרֵף אֶת הָאַשְׁפָּה בַּמַּטְאֲטֵא שֶׁלוֹ יִגְרוֹף גַּם אֶת כּוֹסִי.
אֲנִי מֵרִים רַגְלָיִים כְּדֵי לָתֵת לוֹ מַעֲבָר וְהוּא מַבִּיט בִּי לִשְׁנִיָּיה בְּהַכָּרַת תּוֹדָה.
בִּרְבוֹת הַיָּמִים סִּגַּלְתִּי אֶת מִבְטָאָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַאָרֶץ הַזֹּאת. לָמַדְתִּי לִהְיוֹת.
הָיָה מִי שֶׁיָּדַע לִנְקֹב בִּסְכוּם בָּרֶגַע הַנָּכוֹן.
אֶת הַנְּעַרִים מִן הַטִּירָה כְּבָר לֹא רָאִיתִי מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן. רֹב הַמּוֹרִים – אֵינָם.
מִי שֶׁנּוֹתַר – נוֹתַר לְבַד אוֹ הִתְעַטֵּף שְׁתִיקָה.
יֵשׁ וַאֲנִי נֵעוֹר בְּאֶמְצַע לַיְלָה וּסְבִיבִי כִּמְדוּמֶה עוֹלִים קִירוֹת וּמַדְרֵגוֹת.
בְּכִיס הַחֲלִיפָה הַזּוֹ שְׁמוּרָה עִמִי מַפָּה אֲבָל אֵינִי זוֹכֵר לְאָן הִיא מוֹבִילָה.
יָכוֹל הָיִיתִי לְהָנִיף אֶת אֶצְבַּעִי וְכָל הַמָּטוֹסִים הָיוּ חַגִים בְּמַעְגָּל.
בִּשְׁתֵּי מִלִּים הָיָה מַסְלוּל הַתְּעוּפָה הוֹפֵךְ שָׁטִיחַ פַּרְפַּרִים.
אֲנִי לוֹגֵם מִן הַמַּשְׁקֶה הַמְּקֻלְקָּל הַזֶה וּמִסְתַּכֵּל בִּשְׁעוֹנִי.
אֲפִילוּ כָּאן, הַשְּׁאֵלָה הַאִם לַחֲזֹר הַבַּיְתָה אוֹ לְהִשָּׁאֵר.

11 תגובות בנושא “הארי פּוֹטר יושב על כוס בירה חד-פעמית בקפטריה של נמל התעופה JFK, בגיל 35

  1. יהיה נחמד עם יהיה גם ההוא שמצייר. עם המשוטים. זה תמיד טוב כשהוא בסביבה.

  2. שיר יפה, אבל אני חולקת על הקונספט.
    הארי פוטר נגזר על פי מידותיו של החלום האמריקאי מלכתחילה. בלי ביל גייטס [קטן, חיוור וממושקף, שמזיז עולמות בהינף זרת זקורה אחת], לא היה נולד הארי פוטר. המבטא הוא רק בונוס חינני, לא מהות. המהות היא הבשורה שמאסנו בגיבורי-על שריריים, מטא-בלונדיניים. הגיע זמנם של הצנומים-החיוורים-הממושקפים. נקמת יורם קטן וכו'.

סגור לתגובות.