בדיוק בזמן

איל-הרכבות ריינהרדט גלובוצניק היה שב כל יום ממשרדו שבדיסלדורף ברכבת המהירה של 19:17 ומכיוון שהתגורר בעיר קלן – ומכיוון שברכבת הפרברית, האִטית, המאספת, העמוסה אספסוף רועש, מיוזע וחסר פרוטה, כלשונו, לא עלה על דעתו לנסוע – היה נוהג מדי יום למשוך בידית החירום בהתקרב הרכבת לקלן, ועִם העצירה היה משלם, במזומן ומבלי להביט אפילו בכרטיסן, את הקנס הקבוע בחוק על משיכת סרק. כך היה במשך שנים רבות, עד ששמה של תחנת קלן הוסב רשמית לתחנת גלובוצניק-קלן, כפי שהיא נקראת עד עצם היום הזה. באחת הפעמים, בהתקרב הרכבת לתחנת גלובוצניק, שכח גלובוצניק למשוך בידית החירום. נהג הקטר של הרכבת של 19:17 לא היה זקוק כמובן למשיכה הזו, והחל עוד קודם לכן לבלום את הרכבת סמוך לתחנת קלן, כלומר לתחנת גלובוצניק. מר גלובוצניק סרב כמובן בתוקף לרדת מהרכבת והמשיך לנסוע עד לתחנת בּון מרכז, לאימת צוות הרכבת והנוסעים. את הדרך בחזרה עד לביתו, במשך חצי הלילה, עשה בהליכה לצד מסילת הברזל ופעם או פעמיים אף נופף באגרוף כלפי השמיים, דיווחו כמה מן הנוסעים שחלפו על פניו. למחרת בבוקר נהרג גלובוצניק מפגיעת הרכבת בקו המבורג-קלן סמוך למשרדי "גלובוצניק קרונות ומסילות בע"מ" שליד תחנת דיסלדורף צפון. מסתבר שידיות-החירום בכל קרונות הרכבת של "גלובוצניק קרונות ומסילות בע"מ" לא היו מחוברות לְדבר. באותו היום, לראשונה מזה שנים, הגיעו תושבי דיסלדורף לבּון בדיוק בזמן.