זביגנייב הרברט, ברברי בגן, מפולנית: מרתה ויורק סטנקביץ, כרמל, 2004, 246 עמ'.

 

מיהו ה"ברברי" שבכותרת הספר? מהו "הגן"? דוד וינפלד, מתרגמו של המשורר והמסאי הפולני זביגנייב הרברט (1924-1998), מציע כמה אפשרויות באחרית הדבר שלו (עמ' 239): "הגן" הוא סמל ל"מורשת האמנות האירופית" הדרומית, ו"הברברי" יכול להיות "בן מזרח אירופה" המבקר במערב, בן צפון אירופה היורד דרומה, או "האדם בכלל". הרברט, בספר המסות הזה, הוא שילוב של כל אלה. ואפשר להוסיף: ה"ברברי" הוא המשורר, המוצא עצמו כמו פיל מילולי בחנות חרסינה של אמנות חזותית – ציור, אדריכלות, פיסול, ומחליט, בלית ברירה, לדבּר על מה שאולי יש רק להתבונן בו בשתיקה.

הספר הוא תוצאה של מסע שערך המחבר ב-1958 באיטליה ובצרפת, מותיר מאחוריו את פולין הקומוניסטית לטובת מחוזות השמש. האקלים הנוח הופך עבור הרברט לאוויר רוחני חדש. אפשר בנקל לדמות איך הרברט, אחרי שנים של עיון באלבומי רפרודוקציות בשחור-לבן של אמני הרנסנס האיטלקי האהובים עליו, רואה אותם, בבת אחת, בגודל אמיתי, "באור השמש של מולדת האמן" (עמ' 190), כלומר – רואה חלום מתגשם לנגד עיניו, כמי שהאזין שנים לבטהובן דרך טרנזיסטור מונו ואז נקלע לקונצרט של הפילהרמונית של ברלין. התרגשותו של הרברט ניכרת מכל עמוד בספר הזה, גם כשהוא כותב עמודים מלומדים שאור הספרייה בוקע מתוכם, לא אור הקתדרלה או המוזיאון.

המונח "ספר טיסה" משמש לציון ספרים שאורך חייהם הוא כאורך המעבר מן הבית אל היעד. היות שהמעבר נתפס בעיני התייר המצוי כחסר חשיבות בדרך ליעד, גם הספרות הנלווית לו נתפסת ככזו. הספר הזה הוא "ספר הטיסה" המיטבי, בדיוק מפני שהוא אוהב כל כך את מה שיש "בדרך", ובעיקר את הזמנים המקופלים בדרכים. התייר המצוי מחליף מקום "מוכּר" במקום "חדש" אך לא מחליף את הזמן המוכר בזמן של המקום החדש. ההיסטוריה של המקום החדש, קצב החיים שלו, העתיד המדומיין שלו – כל אלו אינם מעניינים את התייר, הדבק בשגרת הטיול המיובאת מהבית. הרברט הוא תייר אחר, מכיוון ששינוי המקום גורר בעקבותיו שינוי עמוק של תפיסת הזמן. הטיול שלו הוא, כל הזמן, טיול אל תוך זמנֵי המקומות שהוא פוקד.

ב-1958 הוא מטייל בפריז עם מדריך תיירים של אביו, משנת 1909. איזה רעיון מבריק! אבל הטיול אינו שקיעה נוסטלגית בעבר "הטוב". הרברט רואה בעבר את סימני ההווה: בתיאורו את שיטות האינקוויזיציה (עמ' 150) הוא חושב בבירור על הגסטאפו; כשהוא מתאר את רדיפת מסדר האבירים הטמפלארים הוא חושב על הקג"ב. "אין לך בהיסטוריה דבר הנחתם סופית. השיטות שננקטו במאבק נגד הטמפלארים השתכנו להן במנגנוני השלטון". משפט זה כשלעצמו הוא ערובה מתמדת לאוניברסליות ולרלוונטיות (גם במובן הפוליטי) של הספר הזה, שמיד בראשיתו, בפרק על ציורי המערות של לאסקו (עמ' 13) תוהה "כיצד לשלב אמנות מעודנת עם פרספקטיבה אכזרית של ציידים". האסתטיות של הרברט אינה "בועה" אטומה, אלא מפולשת לאנטי-אסתטי ומכירה בנוכחותו החזקה. על הוא אינו מוותר על הערצת היפה אך גם אינו מוותר על עמדה מוסרית. הספר הזה הוא מיזוג מופלא בין השתיים.

הצייר האהוב על הרברט הוא, על פי הודאתו, פיירו דלה פרנצ'סקה (1416-1492). כיום יש לו שותפים רבים בהערצה הזו, אבל לפני כמעט חצי מאה היא היתה הערצה אמיצה. מעניינת במיוחד קריאה של המסה על פיירו כסוג של דיוקן רוחני של הרברט עצמו, דיוקן שמוסב על אחר (אחר נעדר). הרברט מאפיין את פיירו גם על בסיס הפרובינציאליות שלו (עמ' 198), שהיא-היא ה"ברבריות" הפולנית של הרברט עצמו. כמעט לכל מאפיין סגנוני שהרברט מתאר בנאמנות ביחס לפיירו יש מקבילה בשירתו של הרברט עצמו ובפרוזה שלו (כפי שאני מכיר אותן בתרגומיו המזהירים של דוד וינפלד). פיירו, כמו הרברט, "מתרחק מפסיכולוגיה זולה" (עמ' 194), הזמן אצלו הוא "לרוב בלתי מוגדר" ("מר קוגיטו" הידוע של הרברט הוא תודעה כזו, הקיימת בהרבה מאוד זמנים בבת אחת), ויותר מכל, שניהם, הצייר והמשורר, מדברים על האכזריות "בשפה עניינית ומרוחקת" (עמ' 195) – לא כדי לטשטש את האכזריות, אבל מתוך החלטה להניח לה את מקומה הראוי, באחת השכבות התחתונות של השיר או הציור.

ולסיום, הערה טכנית: הספר מזכיר יצירות רבות, שיתכן שאינן שמורות בזכרונם של כל הקוראים. אתר אינטרנט כמו www.wga.hu יכול ללוות היטב את הקריאה בספר הזה, הנדיר ביופיו ובחוכמתו.

5 תגובות בנושא “על "ברברי בגן"

  1. הכרת את פרידה מזביגנייב הרברט של זגייבסקי? בצר לי הוא אינו לידי כדי לצטט במדויק אך עוד זכור לי 'אהבתי לדמיין את מסעותיך בהרי השירה, חיפוש המקום / שבו השתיקה פורצת פתאום בדיבור'. (תרגום וינפלד, מענין כי להרברט וגם למילוש יש תרגומים נפלאים גם באנגלית), ובעצם אני נזכר גם בשיר של שימוס היני מאור החשמל שלו על זה ההרברט, אגש להביאו [פאוזה, קול טפיפה]:

    To the shade of Zbigniew Herbert

    You were one of those from the back of the north wind
    Whom Apollo favoured and would keep going back to
    In the winter season. And among your people you
    Remained his herald whenever he'd departed
    And the last was silent and summer's promise thwarted.
    You learnt the lyre from him and kept it tuned.

  2. גם אני טופפתי למדף, לא זכרתי את השיר של זגייבסקי אך מצאתי אותו בספר "מיסטיקה למתחילים". זגייבסקי הוא באמת המשך נהדר להרברט, עד כמה שאפשר לשפוט (וזה שמדובר באותו מתרגם אולי קצת מקרב אותם זה לזה בטון). אגב, אם תסתכל במדור "שירה" של האתר, יש שיר אחד של זגייבסקי ואחד של הרברט, שניהם בתרגום וינפלד ושניהם נהדרים.

  3. דגש "חושני" לכותרת, שמתחדד אחרי קריאה:
    התמונה של ברברי עמוס חשקים נכנס אל תוך הגן המסודר והאדיש, הולמת את הספר היטב כאקספוזיציה. כברברי, לפני הכל, הרברט צמא ורעב ל"פירות של אור" (המטפורה שלו לציור, עמ' 190). אבל מעבר לזה הוא מעריץ ממרחק את המופתיות של התבונה הטהורה של הגן, ואת האל-זמניות שבכך, שמתעלה מעבר לסנטימנט אבל גם מבליעה אותו בתוכה. זהו המקום הנשגב ביותר בשבילו, שם הוא מוצא את פיירו דלה פרנצ'סקה. בגלל זה יש משהו בקריאת הדיוקן העצמי המוסב שהצעת אבל נדמה לי שבאמצעות פיירו הרברט משרטט דיוקן של אמן מופתי בעיניו, וככה מתווה לעצמו דרך כאמן וכמבקר בעל ערך (כלומר מבקר בעל טעם מוגדר שנוקט עמדה, עמ' 79). ככזה, מול היצירות, הוא עושה את הפעולה ההפוכה לפעולת האמן: הוא חושף את מה שמובלע ביצירה – את הסנטימנט, ובראש ובראשונה את האכזריות, את מה שברברי.

    התאווה של הברברי מדבקת: לקחתי את הספר איתנו לאיטליה, כספר טיסה. התחלתי לתקן את המסלול לפי העקבות של הצייר. לקראת הסוף, שלשום בסיינה, הבנתי שבעצם אנחנו הולכים בעקבותיו של המשורר.

    נ"ב: מה שכתבת עליו כ"תייר אחר" וכתייר "אוהב-דרך" (להבדיל מ"תייר אוהב-יעד ומבטל-דרך") הזכיר לי מן לקח שהוא נותן בשעת צהריים אחת ביציאה מהפינקוטקה: "גמיעה מהירה של תמונות רבות היא חסרת תכלית כגמיאת קילומטרים." (עמ' 95)

    תודה

  4. תודה, בעוד כמה ימים ימלאו עשר שניפ למותו של הרברט, לקיחת הספר לאיטליה היא אזכרה הולמת אני חושב.
    ובוודאי תשמח לדעת שבנובמבר ייצא לאור ספר נוסף של הרברט על אמנות, "טבע דומם עם רסן", בהוצאת כרמל, בתרגום דוד וינפלד.

סגור לתגובות.