הפסנתרן שפרץ בבכי במוזיאון ד'אורסיי מול הציור שותי האבּסינת של דגא, משום שהשולחנות המצוירים בו הזכירו לו, כדבריו, פסנתרים פתוחים, נתקל בתחילה בחיוכים טובי לב של שאר המבקרים, אך כשעברו עשר דקות והוא עדיין לא פסק מהתייפחותו הזעיק מישהו את שומרי המוזיאון. הפסנתרן נעצר, וכעבור כמה ימים אושפז בבית החולים לחולי נפש סן לזאר. כתב ה"לה מונד" שבא לבקרו כמה חודשים לאחר מכן גילה כי הפסנתרן טרם חדל מבכיו. מקרה דומה, מציין ה"לה מונד", ארע בפאריס בשנת 1849, אלא שאז היה זה צייר שפרץ בבכי ברסיטל לפסנתר. היה זה שופן עצמו שהפסיק את נגינתו באמצע הסונטה השלישית שלו, ותבע בקול רם את סילוקו מן האולם של הצייר, שטען כי המוסיקה ששמע הזכירה לו, כלשונו, פחיות רותחות של טרפנטין, כך מדווח כתב ה"לה מונד", וכך היה. במקרה שלישי, שטרם הגיע לידיעת העיתונות, פרץ לפני כשנה סופר בבכי בעת שקרא את ספרו של וו. ג. זבאלד אוסטרליץ. ככל הידוע, הסופר מתהלך עדיין חופשי.