ג'נה דוברו / מזכרת

  • גֶ'נֶה דוּבּרוֹ

    מזכרת

    בַּשׁוּק שֶׁל קְרָקוֹב הַקְּיוֹסְקִים מוֹכְרִים
    אֲנָשִׁים מְגוּלָפִים בִּשְׁלֹשִׁים זְלוֹטִי כָּל אֶחָד: יְהוּדִי
    הָאוֹחֵז בַּתּוֹרָה בְּיָדָיִים שֶׁל עֵץ,
    יְהוּדִי קַבְּצָן, יְהוּדִי מֵנִיד-רֹאשׁ
    שֶׁגּוּפוֹ מִתְנוֹדֵד וְרֹאשׁוֹ מְהַנְהֵן בִּמְשִׁיכָה קַלָה
    שֶׁל אַפּוֹ הַמְחֹרָץ, יְהוּדִי מְזַמֵּר,
    יְהוּדִי אֲשֶׁר שׁוֹפֵך מַטְבֵּעוֹת זָהָב אֵל מֹאזְנַיִם,
    הַמַּאֲזָן נוֹטֶה לְטוֹבָתוֹ. יְהוּדִים אֵלּוּ
    יְעַטְפוּ וְיִלָּקְחוּ הַבַּיְתָה לַעֲמֹד
    עַל מַדָּפִים מְבוּלְגָנִים. יְלָדִים יִלְפְתוּ אֶת הַיְּהוּדִים,
    אֶת "הַזִ'ידְקִים", כְּפִי שֶׁהוֹרֵיהֶם אוֹמְרִים. כַּמָּה חִוְּרִים
    פְּנֵיהֶם, כַּמָּה כֵּהִים זִקְנֵיהֶם שֶׁל הַיְּהוּדִים,
    שְׁחוֹרִים כְּאָבָק-פֶּחָם הַמְּכַסֶּה שֶׁלֶג טָרִי
    (אֲבוּדִים כְּמוֹ זִכָּרוֹן בַּטִּנֹּפֶת שֶׁמִּתַּחַת).

 
  • מתוך כתב העת Poetry, מארס 2005. מאנגלית: דרור בורשטיין

8 תגובות בנושא “ג'נה דוברו / מזכרת”

  1. על המדף המבולגן. מן הסתם לצד איקונות של יהודים עתיקים יותר, כמו המשיח ואימו, מונח עדר קטן של יהודים, תעשיית היהודים למזכרת.

    גם זה סוג של "והגדת לבנך". מסתבר שהציווי הזה עובד דו-כיווני – לא רק הקורבן ומורשת הסבל המוגד מדור לדור, אלא גם התליין, ומורשת ההוצאה אל הדופן. כאלה אנחנו לנצח. יהודים. חיוורים. כהי זקן.

    אהבתי

  2. ברחובה של תל אביב עומדים זקורי-מלבר מונים
    יהודים שפופי ראש עברים זהירים
    רוכלים בפולנים, ליטאים, אוקראינים משכורתם
    שלושים זלוטי טבין ושחוקים מדי חודש דוחקים
    בין פסקי המצלמה שן זהב מחייכת
    משורר אמריקאי צועק לצלם צועק לפולניה
    פולניה, לאוקראיני צועק אוקראיני
    עיתונאי ישראלי מחפש מדמנה, צועק לליטאי ליטאי
    צועק לאמריקאי שיקסע תביא לי שיקסע תביא לי
    שלושים זלוטי מדי
    חודש תביא לה, תביא לה,
    יהודים זה סחורה לא רעה יהודים
    ליהודים רק תדביק לה מזכרת לשיקסע שתסגור את הפה עם שיני הזהב זו מזכרת לא
    טוב המזכרת תמכור מה תמכור בשלושים זלוטי יהודי יצלם המזכרת הזהב והזלוטי, שארה שלושים זלוטי ישורר משורר המזכרת.

    אהבתי

  3. למה קטנוני? תודה על התיקון. זה נוקד בידי בינה מלאכותית.
    למירי, אני לא יודע אם כאלו אנו לנצח אבל כאלה היינו.
    למשורר – אלו לא יהודים, אלא ישראלים, כמדומני.

    אהבתי

  4. "- – – שׁוֹפֵך מַטְבֵּעוֹת זָהָב אֵל מֹאזְנַיִם,/ הַמַּאֲזָן נוֹטֶה לְטוֹבָתוֹ"… וואו!!

    אהבתי

  5. דרור, מה ההבדל כאן בין ישראלי ליהודי?
    ואתה תרגמת בחן מקסים את השיר כמתרגם ישראלי או יהודי? והמשוררת שרה שיר של יהודים או של ישראלים?

    אהבתי

  6. יש הרבה הבדלים, בעיקר זה שלישראלים יש צבא.
    למשוררת, על פי הפרטים שבכתב העת, אין שום קשר לישראל.
    אני תרגמתי את זה ללשון העברית.

    אהבתי

  7. כמה קל כבר להבחין באור האבסורד שבקצה מנהרת הזמן שבתוכה אנחנו דוהרים על צמד הסוסים הזה – "המקומות הקדושים" והיידישקייט.

    אהבתי

סגור לתגובות.

%d בלוגרים אהבו את זה: