הספר פתוח למחצה. לא סגור, לא פתוח, זהו שער פתוח וסגור אל מקום ואל זמן אחרים. כלומר, הוא ספר כמו כל ספר אחר, רגיל לגמרי, מסתורי לגמרי. והנה, גם העולם האחר הזה נתון במצב ביניים שבין הנעלם (הספר הסגור) לקיים: הפירמידות מתגעשות כגלים, הצריחים מטים ליפול, העננים צוללים אל האדמה. זה קיים? זה הרוס? בדיוק ברגע הזה המצלמה פועלת, שהרי היא עצמה ספר נפתח שכזה: צמצם שנפתח לרגע כדי לספר סיפור. ארבע אמנויות יש כאן, מביטות זו מעבר לכתפה של זו: הצילום, התחריט, הארכיטקטורה, הסיפור.

הצילום מוצג כאן כהרף העין שבין הפיכת שני דפים, הרף עין שבוקע את ההוויה כמו גרזן בבול עץ. המתבונן נקרא כאן לכניסה אל משהו ששייך בבירור לילדותו. אתה יודע שקראת על זה באיזה סיפור, ושהסיפור הזה סופר לך מזמן. זהו מקום שבו ההיסטוריה (כאן: של הפירמידות) מתעלה לדרגתה הגבוהה ביותר: סיפור הילדים. זהו הרגע שבו הדמויות הזעירות שבספר המצולם נתפסות בקרבתן הגדולה אל הדמות הזעירה המביטה בפירמידות המצולמות: אתה. מה רואה התצלום הזה? דבר פשוט, מובן מאליו: גם כשסוגרים את הספר ממשיך העולם – מקופל, הפוך, חשוך, לחוץ במרווח הדקיק שבין שני עמודים – לחיות בתוכו בדממה.

 

5 תגובות בנושא “הספר (2)

  1. מקסים. גם הרשימה הראשונה היתה מקסימה.
    זהו מקום שבו ההיסטוריה מתעלה לדרגתה הגבוהה ביותר, סיפור הילדים.
    משהו מופלא יש בראיה הפרדוקסלית החדה והרגישה הזו שלך – כל פעם אתה מצליח להפתיע מחדש.
    והשורה האחרונה, פשוט שירה טהורה.
    איזה כיף לקרוא אותך ולקרוא דרכך.
    בפרפראזה הייתי אומרת עכשיו הספר פתוח לגמרי. אין למחצה יותר.

  2. משהו חסר לי לא חסר לי כלום
    צל צילו של איזה רגש שנותר סתום
    רעד קל של עצב שהיה רדום
    משהו חסר לי לא חסר לי כלום

    כל אחד יכול לצמוח
    כל אחד יכול לנבול
    או לשמוח או לסבול
    כל אחד יכול
    כל אחד יכול לפגוע
    כל אחד יכול ליפול
    כתבתי שיר בשביל עצמי
    כל אחד יכול

    מהו האושר אם לא לתת
    מהו שלום אם לא אמת
    מהו הזרע ומהו הפרי

    מצלם אותך מצלם אותי
    בהילוך מהיר בהילוך איטי
    מצלם אותי מצלם אותך
    הנה זה ביתי הנה זה ביתך

    ומי שמהצד יושב שלא יראו שהוא אוהב
    והוא הרי כל כך רוצה לרקוד
    מצא לו זמן להתלבט בין החלום והאמת
    פוחד לזוז הוא עוד יכול למעוד

    מצלם אותך מצלם אותי
    בהילוך מהיר בהילוך איטי
    ולכל יהיה זמן והכל אפשרי
    אולי האושר שלך הוא גם האושר שלי
    – – – – – – – – –

    (שלום חנוך, מתוך הדיסק "אור ישראלי")

סגור לתגובות.