הספר המדע – היסטוריה מאת ג'ון גריבּין, שאני קורא בימים אלו, מספר את סיפורו של המדע המערבי משנת 1543 ועד 2001, ולא פחות מזה – את סיפורם של המדענים. ניסיתי להבין מדוע הספר לא רק מעניין כל-כך בכל עמוד ועמוד שלו, אלא גם מרגש. המדענים הללו אינם יצורים על-אנושיים, אלא אנשים "רגילים", אבל כאן בדיוק טמון העניין: דווקא הרגילוּת האנושית-לגמרי של כל האנשים האלו הופכת אותם ליצורים מוזרים במקצת, מין גיבורים של עולם המחשבה, הסובבים בעולם הרגיל ורואים אותו אחרת. הם מופיעים בספר הזה בכפל פניהם: נודדים, מחפשים עבודה, כותבים ספר, אבל נושאים, כל אחד בנפרד, את חוכמתו המשונה כמו יהלום בתוך הכיס. זהו אירגון מסועף של שליחים ללא הנהלה, והספר הזה הוא כרוניקה של האירגון הזה. מהו טיבו? יש בספר הזה משהו מניחוח עלילות האֵלים, הסובבים בתחפושת בעולם בני האדם.

 

ניקולאוס קופרניקוס

9 תגובות בנושא “שליחים

  1. נדמה שזהו עוד ספר מדע פופולרי מעניין, ששווה להוצאות לאור העבריות לתרגמו ויפה שעה אחת קודם.

    מספר מספריו של ג'ון גריבין כבר תורגמו לעברית בשנים עברו. האחרון שבהם: "קוסמולוגיה", הופיע בתרגומו הראוי לשבח של עמוס כרמל בסדרת עתידות של הוצ' עם עובד, 1999.

  2. לא ידעתי שהוא תורגם. אחפש אותו עוד היום. תודה.
    והוא בהחלט יודע לכתוב. הקישורים ההיסטוריים שהוא עושה כאילו בדרך אגב, וההערות האירוניות שלו פשוט נפלאות. במיוחד חביב עליו ביטויים כדוגמת "big mistake", לתיאור מהלכים שגויים של מדענים כגון בריחה לאיטליה של מי שנרדף על ידי האינקוויזיציה.

  3. חבל שלא הבאת דוגמית טעימה מפורטת מהספר. כתבת, אנשים רגילים. לא. אני חושבת שמה שמאפיין מדענים מהסוג הנחשוני זו היכולת שלהם לחשוב מעל ומתחת לשפה. קשה לאנשי מילים לקבל את העובדה ששפה היא מגבלה. בכל מה שקשור לחשיבה המצאתית, שפה היא מגבלה, כי אין בה מקום למה שעדיין לא קיים. אולי הדימוי של מדענים כאנשים מתבודדים, בעלי יכולות מוגבלות ביצירת קשרים, דווקא תורמת ליכולת שלהם לצלול מתחת לשפה או לנסוק מעליי. או שלא.

  4. כן, אולי צריך היה להדגים. אולי עוד אעשה זאת.
    לגבי עניין החשיבה, אני לא יודע אם אפשר לומר דבר כל כך כללי על כל כך הרבה אנשים שונים בתחומי מדע שונים. מכל מקום הספר לא מתייחס לאופני החשיבה של גיבוריו אלא לחייהם ולתגליותיהם, לפחות כך זה עד כה.

  5. דווקא הרגילוּת האנושית-לגמרי של כל האנשים האלו הופכת אותם ליצורים מוזרים

    -כל כך יפה לקרוא את הניסוחים המהפכים שלך.
    תמיד יש את תחושת ההפתעה בקריאה של כתביך. אתה מתחיל במין משהו אחד ופתאום מתגלה משהו הפוך לגמרי. כשקראתי את אבנר ברנר כבר חשתי ביכולת המופלאה הזו שלך. מין מציאות מתחת למציאות. עם אבנר ברנר עשיתי כמה לילות בלי שינה – כל כך נהנתי.
    מצטערת שאני קופצת ככה פתאום, אבל אני בטוחה שכבר אמרו לך לפני. יש ניצוצות של גאונות בכתיבה שלך.
    כשקראתי את אבנר ברנר חשבתי יש פה משהו של קפקא.
    וגם עכשיו, לקחת ספר טרויאלי לגמרי ופתאום מתגלה איזו זווית של מציאות אחרת.
    מקווה שהרומן הבא שלך בדרך. (את השני פחות אהבתי. אני טיפוס מאוד דוגרי אז אני אומרת. אבל אני ממש מחכה לרומן הגדול הבא)

  6. תודה מונה.
    נראה לי שהשבחים מופרזים אבל תודה רבה.
    הרומן הבא נמצא בידיה של דפנה, עורכת הספר.
    יותר קרוב לסוף מאשר להתחלה.

סגור לתגובות.