ראיתי אתמול (14.10.05) במקרה כמה דקות מתוכנית שבה בישלו המוסיקאים ארקדי דוכין ומיכה שטרית תבשיל עם חצילים ובשר, ובעוד החומרים על האש ניגשו לבצע שיר שכתבו ביחד, ואז חזרו למטבח והמשיכו לבשל, מעלים זכרונות מימי "החברים של נטאשה". בעצב חשבתי לעצמי, כי בעוד ששני המוסיקאים המוכשרים האלו – שהקליטו בעבר בין השאר משירי ולדימיר ויסוצקי – עומדים ומביטים בחצילים שלהם, קוצצים אותם, מוסיפים להם תבלינים – עומד מישהו אחר מעליהם, גדול מהם וחזק מהם אך בלתי נראה, וקוצץ אותם, מועך אותם, מוסיף אותם לסיר של הטלוויזיה, מבשל אותם על אש קטנה, ואז מוריד אותם מהאש ואוכל אותם.
8 תגובות בנושא “התבשיל”
סגור לתגובות.
מתחת לשולחן 
דרור,
בהנחה שמלאכת הבישול עשויה להיות יצירתית, לא פחות ממלאכת "הבשול" של המוסיקה, אולי זה לא כל כך נורא. בכל זאת שתי היצירות הללו דורשות כשרון, יצירתיות ותאבון גדול.
אהבתיאהבתי
גם אם קשה לך להזדהות אתה חייב להכיר בכך שישנם משוררים ומלחינים, חלקם מהטובים ביותר, שבאישיותם הם קודם-כל פרפורמרים, חיות במה. אם תרצה להקל בהם ראש אז תגיד אקזבציוניסטים, שרעבים תדיר לא רק לחצילים אלא גם ובעיקר למצלמות, ושבעצם אף פעם לא מכינים לעצמם את חציליהם, רק במסעדות, כי גם להכנס למסעדה זו הופעה. דומני שגם ויסוצקי היה כזה. צפיתי פה ושם בתכניות האלה של ארקדי דוכין, לא נורא.
אהבתיאהבתי
שלא במקרה?
אהבתיאהבתי
זה לא נורא, אבל זה מראה שאפילו התרבות הפופולרית הגבוהה יחסית כבר לא יכולה להתקיים כאן. זה לא נורא רק במובן זה שיכול להיות גרוע יותר, מה שתמיד נכון.
מוסיקאי צריך להופיע בטלוויזיה כדי לעשות מוסיקה.
לסרבן – מדובר במעידה חד פעמית.
אהבתיאהבתי
באמת מעציב לראות שניים מהיוצרים המוכשרים ביותר שלנו מתבזים כך.
אהבתיאהבתי
ומזל טוב על הפרס!
מגיע לך על אבנר ברנר.
אהבתיאהבתי
תודה.
זה מעציב כי יש לי הרגשה שלא היתה לו ברירה.
אהבתיאהבתי
ואם היתה ברירה? לא היה מעציב כפל וכפליים?
אהבתיאהבתי