Ilit Azulay, Road's Fruits, Black & White Photograph, 2005

 

 

מראה כמו זה, הנשקף מבעד לחלון של מכונית נוסעת, ראה כל אחד מאתנו הרבה פעמים בחייו. אולי אפילו מדי יום. עמוד חשמל, פנסים, עננים, טיפות. מדוע, אם כן, עלינו להביט בזה? האם לא היה מוטב להניח למראה החולף הזה לחלוף, להתפוגג, להתנדף יחד עם כל שאר המראות החולפים לנגד עינינו מדי יום ומדי שעה?

התצלום הזה הוא יצירת אמנות מרשימה וחכמה בדיוק בגלל הצלחתו לבודד מתוך היומיומי והסתמי, החולף במלוא מובן המילה, משהו בעל סדר ומשמעות. התצלום הזה מראה פתיחת חלון חלקית, וזהו בדיוק מצבו ביחס אלינו: הוא מאפשר לנו מעבר חלקי אל מציאות ש"מֵעֵבֶר" למציאות החולפת. החלון שפותח התצלום אינו מעביר אותנו אל מציאות פנטסטית. היא לא אחרת לגמרי. החלון פתוח רק מעט, והעולם נותר בדיוק מה שהוא – מצד אחד, אבל מצד שני הוא הופך למשהו אחר, רחב יותר וחשוב יותר מעצמו.

היכן "נמצאת" האמנות. בעולם? בתודעתה של הצלמת? התצלום הזה, של עילית אזולאי, רואה את האמנות כמצויה בדיוק "בין לבין". היכן נמצאים עמוד החשמל והפנסים שמשני צדדיו? ב"עולם" שבחוץ? בתוך עיניה של מי שראתה אותם, כלומר במכונית? הם נמצאים בדיוק באמצע, נרשמים על זגוגית החלון. נסו לראות אותם לרגע כמודפסים על הזכוכית הזו, לא סתם כנראים מבעדה. הזגוגית היא הייצוג הסמלי, בתצלום, למקום המוזר והדק שבו מתרחשת יצירת האמנות הצילומית (ולא רק היא). מקום שאינו רק "אני" ואינו רק "העולם" (או "האובייקט"), אלא ביניהם.

המכונית הזו היא מכונית-מצלמה, והדברים נראים מבעדה אחרת. ובכן, מה רואים כאן? במילה אחת: דיאלוג. עמוד החשמל שולח כבלים לימין ולשמאל (הפנס השמאלי כמעט נוגע, אבל אינו מקבל את מתנת הזרם). שימו לב, שהכבלים נפגשים בפנס הימני רק על הזגוגית, בדו-ממד, ולא "בעולם" התלת-ממדי. רק על המשטח הזה מתרחשת תקשורת, שמחוץ למכונית וללא המצלמה לא היה אפשר להבחין בה פשוט משום שהיא אינה קיימת.

אבל יש כאן דיאלוג נוסף, והוא מעניק בבת אחת נפח, או "עומק" לתמונה: זהו הדיאלוג בין העננים לטיפות הגשם שעל הזגוגית, ההולך מן העומק – לכיווננו. כאן אנו רואים לפתע איך כל העניין הזה נוגע לנו ישירות. החשמל המעניק תאורה, העננים ההופכים לטיפות, התצלום ההופך עבורנו למשהו חשוב פתאום. מה ראינו כאן? אולי רק איך שהחולף קפא והותיר גם לנו דבר, שלח גם אלינו משהו, למרות שהוא עצמו כבר התרחק מאוד.

 

 נוסח אנגלי של המאמר – באתר arttoget.com.

5 תגובות בנושא “טיפות גשם

  1. כמה להניח על זגוגיות עיניה הרואות גשם, עדשות וחלון ודיבורים על דו מימד ותלת מימד קפוא בהרף התריס או נמס במשך ההתבוננות. איזו תמונה יפה.
    תודה.

  2. דרור אני מורה לספרות בתיכון, ואני בטוחה שאכניס את הרשימה הזו לצד רשימות אחרות לחומר הנלמד.
    הנתוח של פתיחת החלון החלקית והפיסקה שאחריה מדהימות נתוחית. באיזמל מנתחים אתה חותך את התמונה לשכבות שיש בה ולכאלו שאין בה.
    הצורה שבכל פעם שאתה מנתח אתה מציע לקוראת "לראות לרגע" היא סוג של חיבור רגשי עמוק אבל באופן פנומנולוגי אקסזיטנציאליסטי להוויה. אני נזכרת בניתוחים של סרטר לספרות כשאני קוראת את הנתוחים שלך לתמונות, או לעבודות אומנות בכלל.
    מאוד מאוד חשוב.
    כך גם האופן שבו אתה מסיט את מבטינו (כמו מורה סוקראטי מנוסה) אל המקום שבו מתחברים הכבלים רק בדו מימד. ועוד ועוד. אני משערת שאני לא המתפעלת היחידה וכבר הארכתי בדברי. תודה

סגור לתגובות.