הִתְעוֹרַרְתִּי כְּשֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ מָחוּק. אֱלֹהִים יוֹדֵעַ
אֵיפֹה הָיִיתִי כָּל הַלַּיְלָה, אֲבָל רַגְלַי כּוֹאֲבוֹת.
מִבַּעַד לְחַלּוֹנִי, דָּבָר לֹא רָגִיל מִתְרַחֵשׁ.
הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ תְּלוּיִים זֶה לְצַד זֶה מֵעַל הַמַּיִם.
שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל אוֹתָהּ מַטְבֵּעַ. אֲנִי יוֹצֵא מֵהַמִּטָּה
לְאַט, בְּדוֹמֶה מְאֹד לַדֶּרֶךְ שָׁבָה אָדָם זָקֵן אוּלַי מְתַמְרֵן
מִתּוֹךְ מִטָּתוֹ הָמְעוּפֶּשֶׁת בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף, מִתְקַּשֶּׁה
לְרֶגַע אֲפִלּוּ לְהַשְׁתִין. אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי:
זֶה וַדַּאי רַק מַצָּב זְמַנִּי.
בְּעוֹד שָׁנִים מְעַטוֹת, אֵין בְּעָיָה. אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט מִבַּעַד
לַחַלּוֹן שׁוּב, סְעָרַת רְגָשׁוֹת פִּתְאֹמִית.
פַּעַם נוֹסַפְתְּ אֲנִי נִצְמָת מוּל יֹפִי הַמָּקוֹם הַזֶּה.
שִׁקַּרְתִּי אִם אָמַרְתִּי אֵי-פַּעַם דָּבָר סוֹתֵר.
אֲנִי זָז קָרוֹב יוֹתֵר אֶל הַזְּגוּגִית וְרוֹאָה שֶׁזֶּה קָרָה
בֵּין מַחְשָׁבָה אַחַת לָאַחֶרֶת. הַיָּרֵחַ
נֶעֱלַם. שָׁקַע, סוֹף סוֹף.
מתוך: אולטרמרין (1986)
תרגם מאנגלית: דרור בורשטיין
מתחת לשולחן 