סוּפָה נָשְׁבָה בַּלַּיְלָה שֶׁעָבַר וְהִפִּילָה
אֶת הַחַשְׁמַל. כְּשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי
מִבַּעַד לַחַלּוֹן, הָעֵצִים הָיוּ חֲצִי שְׁקוּפִים.
כְּפוּפִים וּמְכוּסִים כְּפוֹר. שַׁלְוָה גְּדוֹלָה
נָחָה עַל אֲזוֹרֵי הַכְּפָר.
הֲרֵי יָדַעְתִּי הֵיטֵב. אֲבָל בָּרֶגַע הַהוּא
הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמֵּעוֹלָם בְּחַיַּי לֹא הִבְטַחְתִּי
הַבְטָחוֹת שָׁוְא, וְלֹא בִּצַּעְתִּי אֲפִלּוּ
מַעֲשֶׂה בִּלְתִּי הָגוּן אַחַד. הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלִּי הָיוּ
יְשָׁרוֹת. מְאֻחָר יוֹתֵר בַּבֹּקֶר הַהוּא,
מִטֶּבַע הַדְּבָרִים, הַחַשְׁמַל חָזַר.
הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה מֵאֲחוֹרֵי הָעֲנָנִים,
מַפְשִׁירָה אֶת הַטַּל הַקָּפוּא.
וְהַדְּבָרִים נוֹתְרוּ כְּשֶׁהָיוּ קֹדֶם.

מתוך: אולטרמרין (1986)
מאנגלית: דרור בורשטיין