איחרתי לטקס הרשמי, שבמהלכו נקבע בחזית הבית בו התגורר דוד אבידן, ברחוב שמשון 11 בתל אביב, השלט הבא: "בבית זה חי ויצר דוד אבידן". אבל בבית זה אבידן גם מת ב- 11.5.95, ואת זה השלט לא אומר. העירייה מציבה לכמה מאמני העיר מצבה בחזיתות בתיהם, והופכת את הבית כולו למעין קבר-עולם. מסכנים הדיירים. עכשיו תבוא רוח הרפאים של אבידן ותשכון ברחוב שמשון הסמוך לרחוב הנביאים. מישהו בחליפה חומה נעמד לידי ומצביע על השלט. הוא מספר שלפני כמה שנים הציבו בחזית הבית ברחוב פרוג 1 בתל אביב שלט לזכרו של יעקב שבתאי, שנולד, חשבתי, בשנת לידתו של אבידן, 1934, ואילו הוא, כלומר השכן, התנגד בתוקף מחשש כי לימים, כשיירצו להרוס את הבניין ולמכור את המגרש לקבלן בעסקת קומבינציה, אומר לי האיש, לא יוכלו להרוס בגלל השלט. "זה כמו שהדתיים מוצאים קבר בכבישים", הוא אומר, ואני, משום מה, אומר לו, "אתה צודק מאה אחוז".

 

דוד אבידן

במונית קו 5 שהביאה אותי בסמוך לכאן שילמתי לנהג בשטר של חמישים שקל והבחנתי לפתע כי עגנון, המופיע על השטר, נפטר בשנה בה נולדתי. עליתי במדרגות בשמשון 11 לגג, עוד קומה ועוד קומה, הבית בפנים גבוה ממה שנדמה היה מבחוץ. סוף אוקטובר בתל אביב השנה חם ולח כאילו הזמן עצר אי שם באוגוסט, כאילו מחט הזמן חורקת על התקליט, ומחכה למישהו שידחוף אותה בקצה האצבע, לא חזק מדי, כדי שתנשוב הרוח ויהיה אפשר לנשום. הזמן תקוע. היום, 27.10.03, טעו בתחזית מזג האוויר של "הארץ" וכתבו שהטמפרטורה בתל אביב תהיה 40 מעלות. מוזר, אני חושב, שאבידן התגורר דווקא ברחוב שמשון. "שמשון הנפלא, שמשון האבוד/ גוּלח שערו וצמח לו עמוּד", אבידן כתב בפואמה שלו "שמשון הגיבור".

אחד הפסוקים המרגשים ביותר בתנ"ך הוא זה המופיע בספר שופטים, טז', כב': "ויחל שער-ראשו לצמֵחַ כאשר גוּלח". הסיפור שומע, בפוקוס כפול מופלא, את צמיחת השיער האטית של שמשון במקביל לרעש המסיבה שעורכים סרני פלִשתים. מין זמזום בלתי פוסק, שמטעה את הקורא לקוות, כל פעם מחדש, כי שמשון יתחזק ויימלט. לשווא. והנה, גם אבידן היה מין שמשון כזה. אבל את הבית שהפיל הפיל רק על עצמו, לא היה שם אף אחד לצדו כשהוא נקבר מתחת להריסות-עצמו. גוּלח שערו וצמח לו עמוּד, הלכה השירה ונשאר בית עם שלט. קראתי פעם ששיער המתים ממשיך לצמֵחַ בקבר.

על שטר חמישים השקלים מופיע עגנון. בנובמבר 1963 כתב אבידן לעגנון מכתב בעניין סיפורו של עגנון "לאחר הסעודה" שפורסם באותה שנה (המכתב מופיע ב"עכשיו" 66, והסיפור בקובץ "לפנים מן החומה"). מכתב מוזר על סיפור מוזר. הפלא הוא שבכלל נכתב. בסיפור של עגנון, מטפס הגיבור על סולם הצמוד לבנין שצורתו האות ו': "כמין וא"ו זקופה שהפכה ראשה כלפי ימין עשוי הוא הבניין". אי אפשר כאן להכנס לפרטי הסיפור והמכתב, אבל מעניין שאבידן כותב לעגנון את האיגרת שלו "כמעט מעולם אחר, או, אם תרצה, כמעט מסולם אחר". אם הטיפוס בתוך האות הוא טיפוס בתוך הכתיבה, או בתוך העולם הנכתב, שמחבר את הסופר, אנכית ואופקית גם יחד, עם איזה ממד סודי, הרי שהו' של אבידן מחוברת מרחוק עם הו' של עגנון, שמחוברת למעלה, והמכתב הוא גשר בין ו' לו'. האם אבידן שאף, בניגוד לדימוי המקובל שלו כמשורר הכי חילוני בשירה העברית (כך למשל כתב עידן לנדו במאמר יפה), לחיבור עם החיבור הדתי של עגנון? ו' החיבור אל ו' החיבור? מי יודע. מכל מקום, היום, משני הווים הללו יש סכנה שיוותרו רק שתי צלליות רבועות: שטר סגול ושלט על חזית בניין.

"סכנה גדולה היא לברייה שאין לה כנפים כשהיא נתונה פתאום באוויר… מה ראיתי שם ומה לא ראיתי שם? מקצת ממה שראיתי רשאי אני לספר. ראיתי עוף הפורח באוויר" (עגנון). הדבר הקרוב ביותר המוכר לי לבניין בצורת ו' של עגנון הוא מגדל הפעמון המקסים שתכנן ג'וטו, הסמוך לדואומו של פירנצה. אין זה "מגדל" סתם כי אם עמוד תמך של הרקיע. הטיפוס אל ראשו דומה לריצת מרתון, אבל אנכית. שמונים ושניים מטרים גובהו, מאות מדרגות קטנות בגרם מדרגות לולייני רבוע ואפלולי. אני עולה אל המגדל ונזכר פתאום בשורות של אבידן בשיר "חוכמת חיים": "במקום בו מנשבות הרוחות החזקות ביותר/ אין הרוחות החזקות מנשבות כלל".

אבידן אולי חשב על רוחות במובן של "רוח האדם", ואז משמעות דברי השיר היא בערך: "במקום בו מתקיימת הרוח האנושית המצוינת, העולם אינו מפריע". הרוח בגובה הזה כל כך חזקה, והגובה כל כך גבוה, עד שהרוח המנשבת הופכת לאיזו הפצרה כלפי הרוח הפרטית, והגובה מחייב אותך למשהו, אם כי לא ברור לגמרי לְמָה. היום המגדל, כמו פירנצה כולה, מלא תיירים, והרוחות שם חזקות בעיקר במובן של התחזית. בגלל ניסיונות התאבדות בקפיצה סגרו הממונים את ראש המגדל ברשת סורגים. וכך, אנו מטפסים ומטפסים ובסופו של דבר מחכה לנו בראש המגדל מעין מרתף כלא או כלוב, שבו אנו מתנשמים בלב הולם מרוב מאמץ וברגליים חלושות, אוחזים את השבכה באצבעות רועדות כמו ציפורים. ברור כי המגדל הזה הוא אלגוריה למשהו. אבל לְמָה?

12.2003

12 תגובות בנושא “אבידן – 50 ש"ח – עגנון – מכתב על ו' – מגדל הפעמון

  1. אם הייתי עורכת את התנך מחדש הייתי מוסיפה את
    :הפסוק הזה
    הסיפור שומע, בפוקוס כפול מופלא, את צמיחת השיער האטית של שמשון במקביל לרעש המסיבה שעורכים סרני פלִשתים. מין זמזום בלתי פוסק, שמטעה את הקורא לקוות, כל פעם מחדש, כי שמשון יתחזק ויימלט.

  2. כמו שאומרים כל מי שפוסל במומים שלו הוא פוסל…
    רשימה מדהימה. טוב שפירסמת כאן.

  3. שמעתי שסגרו את "כל העיר" לפני כמה חודשים רק לא סיפרו את זה לעובדים, כלומר נלאלה שעוד לא פוטרו. בתור אחד מבפנים, דרור, יש לך מושג אם זה נכון?

  4. תודה.
    אין לי הרבה מה לומר, זה מכתב שא' שלח לע', ואפשר לקרוא אותו בשלמותו ב"עכשיו". אני לא יודע אם עגנון ענה לו.
    בעניין "כל העיר", אין לי מושג, ואני כבר לא "אחד מבפנים" כבר שנתיים.

  5. שום נייר לא זז על שולחן העבודה שלי שעה שקראתי את הרשימה הזו ועדיין משב הרוח מלטף את רוחי שלי

  6. "יש ביקום הזה הרבה תת יקומים
    הם מקיפים אותו סביב כסיעת–יתומים
    הם מבקשים מרכז, אב, כוח כבידה
    הם מציאה נדירה, מציאה אבודה…
    אנחנו נגלה מתת-תת-יקומנו , אנחנו נגלה .
    אנחנו נעלה בדרגה , אנחנו נעלה.
    אנחנו נגלה, שאנחנו חזקים ונועזים,
    ואז נחוש פתאום שאנחנו זזים."

    (דוד אבידן, מתוך 'ספר האפשרויות')

    או זה:

    "לַבּיּוֹמֵת אין מה להפסיד זולת מותו.
    יְקוּם ומלואו לפניו לזכות בו.
    בִּיּוֹמֵתֵי כל היקומים התאחדו.
    בדמוקרטיה הקוסמית הגדולה
    כל אחד יכול להיות אלוהים
    אם יש בו רוּחַ"

    (מאותו ספר)

    דעתי הלדאבוני לא קובעת (לפחות בינתיים): אין דבר כזה שמשורר ראוי (למשל אבידן) הוא חילוני.
    (והויכוחים מה זה משורר ומה זה חילוני משעממים אותי).

  7. לא נראה לי דתי במיוחד. כל אחד יכול להיות אלוהים, או דמוקרטיה אלוהית, היא שיא החילוניות. שזה כמובן לא מילת גנאי או פחיתות ערך.

  8. הכלוב בסוף המגדל הוא אלגוריה לרגעי שיא ברוח האדם היוצר. ברגעים אלה, העולם במובנו השגרתי, היומיומי, נמחק. כך נוצר הסורג, כבראש המגדל, בין היוצר לעולם.

  9. אולי, אבל הסורג הזה הוא לא משהו מופלא במגדל, אלא די מעצבן ומכוער מאוד. דווקא הסורג הזה מחזיר אותך בקצה העליון אל היומיומי.

סגור לתגובות.