המלצר

אשתי הכירה מלצר פלסטיני אחד במסעדה ידועה בתל אביב, שבמשך שעות ארוכות, ולפעמים במשך ימים שלמים, היה מתעלם מן הסועדים. כשהרימו לו יד וסימנו לו לבוא הוא היה מפנה את המבט הצִדה, כשקראו לו וביקשו חשבון הוא היה עושה את עצמו כאילו לא שמע ומנגב כוס או מסדר את הכלים. כשאשתי שאלה אותו מדוע הוא נוהג כך ומתעלם מן הלקוחות, הוא הסב את מבטו אל הסיר, שבתוכו התבשלו גרגרי החומוס ונעץ בהם מבט ארוך, עד שאשתי ויתרה וחזרה לשבת במקומה. שאלתי את אשתי למה, לדעתה, התעלם המלצר מן הלקוחות שלו במשך שנים ארוכות כל כך, וכיצד זה לא פוּטר מזמן בידי בעלי המסעדה, אבל היא לא ענתה לי.