רק היום שמתי לב שבתחנות האוטובוס בתל אביב יש רק שלושה מקומות ישיבה, בעוד מספר הממתינים לאוטובוס גדול בהרבה. הסיבה לכך פשוטה: שאר מקומות הישיבה נמכרו על ידי חברת "דן" למפרסמים. יותר מחצי ממקום הישיבה הפוטנציאלי בתחנה מיועד לדימויים מודפסים. ברור ששלושת המקומות הקיימים הם רק לצאת ידי חובה, ואילו היה הדבר תלוי ב"דן" גם מקומות אלו היו נמכרים. אפשר היה, כמובן, להקטין את המודעות ולהתקין ספסל לכל אורך היקף התחנה, אבל ברור שכאן נכנס שיקול של כבוד: כפי שאין זה נהוג להפנות גב אל ספר תורה, מבחינת מי שעיצב את התחנה הזו, לא יעלה על הדעת לשבת ולהפנות גב אל הדוגמנית, כלומר להסתיר אותה. הדוגמנית בפרסומת יושבת בנוח, ואנו עומדים – זה העידן שלנו במשפט אחד. אני מדמיין איך יגיע היום ומקומות ישיבה באוטובוסים עצמם יימכרו אף הם למפרסמים, וכך, בעוד אנו נעמוד במעבר עם הסלים, יישבו במושבים בובות מתנפחות נושאות סמלים מסחריים של חברות, מזמררות ג'ינגלים של פרסומת, כפי שפעם נהגו הנוסעים לצעוק אל הטלפונים הסלולריים.
מתחת לשולחן 
נהדר!
אהבתיאהבתי
אפשר לקרוא עליהן כאן
("הארץ",שם נתקלתי בידיעה לראשונה, לא חושף אותה למנועי החיפוש. הוא רוצה שנשלם על חיפוש בארכיון(
פתרון למצוקת הספסלים, ואפשרות להרוויח עוד שקל?
אהבתיאהבתי
עדיף לעמוד ולשלם שש שקל מאשר לשבת ולשלם עשר. (ומי שלא חושב ככה, שיקח מונית)
אהבתיאהבתי
יואב, יש כל כך הרבה שגיאות בהבנה בתגובה הקצרה שלך, שקשה לדעת מאיפה להתחיל. אתה באמת מאמין שהפרסומות מסבסדות באופן ישיר את מחיר הכרטיס? מאיפה הבאת את זה? וברור לך שמי שיכול לקחת מונית לא נוסע באוטובוס. ומה על מי שקשה לו לעמוד? ואולי הברירה היא לא כמו שאתה משום מה מניח כמובן מאליו,? אולי יש אפשרות לשבת בששה שקל (אגב המחיר הוא 5.10).
ואם אתה מתכוון למונית שירות, אז גם שם תקוע לך בפרצוף מסך עם פרסומות.
אהבתיאהבתי
היי דרור, בכדורגל זה יותר גרוע, יש פרסומות על התחת (אחורי המכנס) ויש גם תמחור: על השרוול פרסומת, על הגב ליד המספר, בבטן- כל מיקום מחיר שונה, ןחברה שונה
אגב, ברצלונה היא הקבוצה היחידה בעולם (אני כמעט בטוח) שאין לה ספונסר על החולצה, כי סמל המועדון הוא מעל לכל (מייצג את הבאסקים) תחשוב כמה כסף יכלו לעשות
אהבתיאהבתי
מצד שני כדי לזכור שברוב ימות השנה חם, חם מאוד. צמצום מקומות הישיבה מאפשר ליותר אנשים לעמוד בצל!!!
לא הבנתי את המשפט האחרון
אהבתיאהבתי
וגם על הגב/חזית של הנוסעים ידביקו מודעות…
אגב,כבר הזדמן לי לא פעם לנסוע באוטובוס, שבמקום שבו ישבתי,למשל, יש מבחוץ,על חזית האוטובוס, כולל על חלק משטח החלון, פרסומת כלשהי.
אז "אגד" מרוויחים עוד כמה גרושים,ולנוסע שיושב במקום הזה, אין את הפריבלגיה, להסתכל קצת החוצה מבעד לחלון.
אהבתיאהבתי
יש טריק לחיפוש ידיעות בארכיון של 'הארץ'. קוראים לו גוגל והוא מוגש בחינם.
אהבתיאהבתי
נו? זה גם מגן מהשמש! באמת, אני נוסע כל יום באוטובוס.
מה זה העניין הזה? זה קטע חברתי?
יש חוויות מעוצמות הרבה הרבה יותר. למשל, אתמול בקו 5 לכוון הרכבת בסביבות בית החייל שתי נשים מבוגרות גידפו האחת את השנייה ובסוף אחת מהן אפילו התכוונה לגלוש לאלימות, אבל אחד מהנוסעים, אחד יחיד סגולה שלא קפא מההלם, טרח לאיים על הנוסעת המאיימת שלא כדי לה…
אהבתיאהבתי
מעורר מחשבה…
אלא שבובות מתנפחות מזכירות לי (כנראה בעיקר בשל מערכון ב"קצרים") בובות מיןומשהו פרוורטי,
הרשה לי ל*שכלל* את הרעיון שלך": הולגורמות שיטיילו במרחבי האוטובוס/רכבת/ חללי קניות להמונים.
הן תוכלנה להיות בדמות אדם, נושאות סמלים מסחריים, מדברות שרות ומחוללות לעיננו מבלי שהן תופסות מקום ממשי במרחב ואפילו מוקרנות וחודרות למרחב הכי קרוב של כל אחד מאיתנו.
בכל מקרה הפוסט הזה שלך הזכיר לי את המצב המחפיר אליו נקלעים כשעולים לרכבת – והדבר נכון כבר לכל שעה משעות היום
אנשים עומדים צפופים זה לצד זה, מי בעמידה, מי בישבה על המדרגות המחברות בין הקומות, צפיפות לא רגילה ולא פעם מחניקה שלפעמים בבקרים מסויימים גורמת לי להרהר ברכבות אחרות מן ההיסטוריה שלנו.
לי לא ברור מדוע כאשר אני עולה לרכבת ומשלמת כרטיס מלא ועומדת במשך חצי שעה או יותר בתוכה -מדוע אני צריכה לשלם כמו אחד שישב.
אולי הרכבת צריכה להציע שני תעריפים לאילו שעומדים ולאילו שיושבים
אהבתיאהבתי
יש משהו בדבריך. אבל מצד שני תחשוב על על השירה היפה שתלויה עכשיו ברחבי תל אביב גם בתחנות האוטובוסים.
אני מודה שיש כאן התלטות מוסרית האם עדיף לראות אסתטיקה יפה של דוגמנית או שירה יפה או לעמוד מול יושבים שמסתירים אותה.
צריך ליעד את המושבים רק למוגבלים והשאר יכולים לעמוד למען האסתטיקה היפה.
יש משהו מאוד לא תרבותי להעדיף נוחות על פני יופי.
אהבתיאהבתי
דוגמניות זה לא "אסתטיקה", זה פרסומת. אסתטיקה יש במוזיאון ובמקומות אחרים, בטבע, לא בפרסומת. הערך האסתטי של מודעת פרסומת הוא שולי מאוד. השירה, אגב, נתלית בצד החיצוני של התחנות. ואני מניח שכל מי שמוותר בקלות על מקום ישיבה לא יודע מה זה להיות בן יותר מעשרים וחמש ולחזור משוק הכרמל באוגוסט.
אהבתיאהבתי
דרור,
זה יפה שאתה חברתי לעת זקנה ומתחשב באנשים שחוזרים משוק הכרמל ביום חם. אבל צריך גם מידתיות שעליו דיבר הבג"ץ רק עכשיו בפסק דין. שלוש מקומות ישיבה הם גם מקומות ישיבה ומול זה עומד גם העקרון של חופש האמנות. האם תתחיל לסלק יצירות אמנות במוזיאונים כדי להוסיף ספסלים ומקומות ישיבה?
הכובד והחסד של החברתיים קצת מוגזם בזמן האחרון. חסד צריך וגם התחשבות בנוסעים, אבל במידתיות. הדברים הם לא שחור ולבן. ולמה דוגמניות הן לא אסתטיקה? בגלל שאתה אוהב תמונות של לוסיאן פרויד? לא לכולנו יש זמן להתפעל מפרויד או מהירשברג, ולחלקנו התמונה של בחורה מפתה בתחנת האוטובוס היא בהחלט אסתטיקה. אולי זה לא אמנות גדולה. אבל אסתטיקה כן.
אהבתיאהבתי