מונולוג של פרופסור רוברט מתוך המחזה הלדנפלאץ מאת תומס ברנהרד, מגרמנית: אברהם כרמל, שוקן 1999, עמ' 74-5.

 

 

לאן שתביט הכול מסואב
לאן שתביט הכול מוזנח
עד שהיית מעדיף שלא להתעורר
במשך חמישים השנה האחרונות
השלטונות הרסו הכול
ואין עוד מה לתקן
האדריכלים הרסו הכול
עם הטמטום שלהם
האינטלקטואלים הרסו הכול
עם הטמטום שלהם
העַם הרס הכול
עם הטמטום שלו
המפלגות והכנסייה
הרסו הכול עם הטמטום שלהן
שמאז ומתמיד היה טמטום נבזי
הטמטום האוסטרי הוא מן הסוג הדוחה ביותר
 
כולם נגררו אחרי הטמטום
רמסו את הרוח ברגליים
התעשייה והכמורה הן מושכות החוטים
של החולי האוסטרי
בעצם אני יכול להבין את אביכן
אני מתפלא שכל העם האוסטרי
לא איבד עצמו לדעת זה כבר
אבל האוסטרים כהמון הם כיום
בסך הכול עם ברוטלי ומטופש
כל מי שעיניים בראשו צריך היה
לרוץ יומיום אמוק בעיר הזאת
[מביט לעבר הבורגתיאטר]
עם מסכן זה שלא התבגר
לא נותר לו דבר מלבד התיאטרון
אוסטריה כולה אינה אלא בימה
שעליה רואים רק הידרדרות וריקבון והסתאבות
שישה וחצי מיליוני ניצבים
שנואים על עצמם ועזובים
שישה וחצי מיליוני דבילים משתוללים
הזועקים בגרון ניחר לבימאי שיבוא
הבימאי יבוא
וידרדר אותם סופית לתהום