מי לא זוכר את אותו משחק במוקדמות גביע העולם בכדורגל בו הפסידה סנגאל לאיטליה בתוצאה 1:0? הנבחרת הסנגאלית, כבר בתחילת המחצית השניה, נותרה עם ארבעה שחקנים על המגרש (לא כולל השוער), וזאת לאחר שארבעה משחקניה הורחקו בכרטיס אדום (אחרי שנים התברר כי שופט המשחק, שהיה שוויצרי תושב איטליה אך לא דיווח על כך בטופס, הִטָּה את המשחק לטובת-נחשו-מי משיקולים שלא התבררו עדיין לגמרי), ושאר השחקנים נפצעו פציעות חמורות (בגלל טעות נשאר הספסל הסנגאלי בשדה התעופה של ג'ורג'טאון והגיע לאליפות כחצי שנה אחרי שהמונדיאל הסתיים). בדקה ה-80 מנתה נבחרת סנגאל שני שחקנים, זולת השוער האגדי שלה – חלוץ מרכזי ובלם שמאלי, שהיה, למרבה המזל, גם קפטן הנבחרת, ונרצח כמה ימים אחר כך בעת שבילה את חופשתו בעיר תל אביב שבמדינת ישראל. למרות זאת היתה התוצאה, גם בדקה ה-80, 0:0 – החלוץ הסנגאלי ירד להגנה ולמעשה תפקד גם כבלם ימני, ואילו השוער האגדי מוגדישו סייע להתקפות המתפרצות הסנגאליות בגיחות מסוכנות לרחבת השוער האיטלקי, ג'ובאני בטיסטוני. בגלל ריבוי הפציעות במשחק נוספו למשחק כעשר דקות ובמהלכן הבקיע מוגדישו שער מרהיב מחצי מגרש אל בין החיבורים, חיבורים שהיו, כך הסתבר לו באיחור קל, חיבוריו שלו. השער העצמי הכריע את הכף והעניק לאיטליה את הניצחון במשחק, ופרשני הכדורגל בעיתוני ישראל, ב-1973 כמו היום, הכתירו את ההפסד הסנגאלי כ"תבוסה משפילה". מסתבר כי בגלל ריבוי העליות להתקפה התבלבל מוגדישו וסבר כי השוער האיטלקי הוא הוא-עצמו, דהיינו מוגדישו, וכי השער הריק הוא השער האיטלקי, והוא הניף את השמאלית שלו ובעט.