המבקר

1
 
הכרנו מבקר ספרים אחד, שבאחד הימים עזב במפתיע את משׂרתו במוסף הספרותי, רכש מטוס פרטי וטס לפרובאנס, שם הוא חי עד היום. מתברר כי במשך שנים היה המבקר מוֹכר לחנויות הספרים המשומשים את הספרים שקיבל לביקורת מיד עם הגיעם אליו. את הרווחים השקיע במניותיה של אחת מהוצאות הספרים הגדולות. עוד התברר כי, למעט חריגים בודדים, לא קרא את הספרים אותם ביקר, וזאת – כמובן – כדי שיוכל למוכרם כחדשים. התקשרנו לברך אותו על ההימלטות המוצלחת והוא סיפר לנו כי כבר הספיק ללמוד די צרפתית כדי להתקבל לעבודה כמבקר שירה באחד מעיתוני מרסיי. בעוד חמש שנים, אמר, הוא מתכנן להגר לנורבגיה, שם שְׂכר המבקרים כפול מזה שבצרפת. שאלנו אותו אם קרא את הספר האחרון שפרסמנו. הוא המליץ לנו לשלוח אליו את התרגום לצרפתית, אם וכאשר יופיע, וכך עשינו.
 
 
2
 
הכרתי מבקר ספרים מרכזי אחד שהיה מבקש מעורך המוסף את כל הספרים שאת מחבּריהם שׂנא. הוא היה מבטיח לכתוב עליהם ביקורת "בקרוב", אבל למעשה קבר אותם בחצר האחורית של הווילה שלו ברִשפּוֹן, תוך שהוא דוחה בתואנות שונות ומשונות את העורך, עד שהיה כבר מאוחר מדי להציע את הספר למבקר אחר. וכך, לשמחתו של המבקר ולאסונו של הסופר, לא נכתבה ביקורת על הספר שאת רעתו דרש, והספר צנח לתהום הנשייה כיאה לו, חשב. אחרי הרצחו של המבקר מרִשפּוֹן נחפרה החצר של ביתו וקבר הספרים נתגלה. משערים כי עד סוף העשור הנוכחי יספיק המוסף לפרסם, אם כי באיחור, את הביקורות על כל אותם ספרים שנקברו שלא-כדין באדמת רִשפּוֹן. לשם כך פנתה מערכת המוסף אל מי שבמשך שנים היה המבקר המרכזי שלו, ופרש במפתיע. ממקום מושבו בדרום צרפת נתקבלה הסכמתו הנלהבת לבצע את המשימה.