היו לנו שני חתולים. בישלתי משהו במטבח. בדירה שממול, מבעד לחלון, ראיתי דבר שאיני יכול לספר עליו כאן. כשהחזרתי את המבט, אחרי זמן ממושך, ראיתי שהחתולים ניסו לקחת אוכל מהסיר ונחרכו מעט. אחד יותר קשה מהשני. הוא היה למעשה על סף המוות. הלכתי לחפש וטרינר שחוקר ספרות נודע המליץ לי עליו פעם. הוא היה בירושלים. עם כל מבט בחתולים המראה הלך ונעשה קשה יותר. אני מניח אותם בשקית ניילון ומתחיל לחפש את המקום. בסופו של דבר אני מגיע למרפאה. בחצר שתולים ירקות, דחליל ניצב עליהם. הרופא מטפל בהם, אני לא יכול להביט. אבל אחרי כמה דקות הם נראים הרבה יותר טוב. מסתבר שטעיתי, והרופא הוא-הוא חוקר הספרות ההוא, ואני חשבתי שהוא רק המליץ על מישהו אחר. הוא מחזיר לי את החתולים. הם נראים מאוד אנושיים, כמו תינוקות קטנים. לאחד מהם יש רגליים זעירות, אנושיות. אבל הרגליים נראות כמו רגלי גומי. אני מניח אותו על הרצפה והוא רוקד. מראה נורא, אני מסב את מבטי. ליד חלון המרפאה אני מבחין בצנצנת ריקה. כבר חורף. גשם יורד בחוץ על הדחליל.