אופרה

בבריכת האוניברסיטה הכרנו מתרחץ אחד שבזמן שהיה שוחה יום-יום הלוך ושוב במסלול האיטי היה מותיר את ראשו מחוץ למים ושר בקול הטנור שלו, בלי הפסק, וכל עוד שהה בתוך המים, אריות אופראיות באיטלקית. אחרי שנים של אופרה בבריכה ניגשנו אליו בדיוק כשיצא מן המים רועד כולו ושאלנו אותו מדוע התמיד במנהגו הלא בלתי מטריד הזה לשיר, ומדוע הפסיק תמיד לשיר ברגע שיצא החוצה והתנגב. הוא אחז במגבת שלו, שאותה לא החליף ולו פעם אחת במשך כל השנים האלו, וענה שהסיבה לשירתו היתה הפחד המשתק שאחז בו בכל פעם שנכנס למים הקרים האלה, כלומר הפחד פן יטבע. שאלנו האם האריות ששר השקיטו את הפחד הזה, אבל הוא ענה שהסיבה שבחר לשיר לא היתה ניסיונו להשקיט את פחדו, שאי אפשר להשקיטו בשום אופן, כך אמר, אלא התקווה שבמקרה שיטבע יבחין המציל כי המוסיקה הנעימה פסקה וימהר להושיע אותו ממוות.