פורסם ב מאת דרור בורשטיין

סיפור קטן לשבּת

 

עורך המוסף הספרותי, שבכך שסרב להדפיס את שירו של המשורר ב', אשר נשלח אליו בעילום שם, גרם להתאבדותו – רוצה לומר התאבדותו של המשורר ב' – הופתע לגלות, בשבוע שלאחר מכן, את השיר מודפס, בניקוד מלא ובאות גדולה, משולב בתוך נאום ההספד של העורך הראשי של העיתון, שהמשורר ב' היה, כמסתבר, בנו. עורך המוסף הספרותי, לאחר שסיים לקרוא את השיר, סימן בו שתיים-שלוש שגיאות ניקוד והגהה בעפרונו האדום המפורסם. העורך הראשי של העיתון, כמה ימים לאחר מכן, בדברי ההספד שלו על עורך המוסף הספרותי, ששלח, כמקובל לומר, יד בנפשו, ציטט שוב את שירו של המשורר ב' בשלמותו, כשתאר את השתלשלות המאורעות שהביאה לחילופי הגברי הנדירים במערכת המוסף הספרותי. שגיאות הניקוד וההגהה, הבחין העורך החדש של המוסף הספרותי, לא תוקנו.

 

11 תגובות בנושא “סיפור קטן לשבּת”

  2. של הארץ… 🙂

    פעם זכיתי למצוא בהארץ,במוסף הספורט אמנם,את המשפט הבלתי-נשכח: "משחק שותף ושובע-עין."

    אהבתי

  3. אני לא יודע אם מישהו שם לב, אבל העורך של המוסף הספרותי של ידיעות אחרונות, בני ציפר, פרש מתפקידו אחרי 30 שנה (אולי זה 40). מישהו יודע אם החליפו אותו, או שהמוסף ממשיך לעבוד בלי עורך?

    אהבתי

  4. למעשה, היה העורך הספרותי של הארץ, זיסי סתוי, שפרש לאחר 30 שנה על מנת לערוך את המוסף הספרותי של דבר, "דבר אחר".
    ציפר קודם לתפקיד עורך מדור הרכילות של "רייטינג".

    אהבתי

  6. אם לדבר בלשון הספורט,של זיסי סתווי,כעורך של "דבר אחר",
    עומדת להיות- ותזכרו מי היה הראשון שאמר לכם את זה-
    נטע-לי בראון, זוכת תחרות "שירה"(?) על הדרך(או על משאיות-האשפה).
    וכך הצליח זיסי להקדים את "השער האחורי",שהיה מעוניין גם כן בשירותיה הטובים של העלמה בראון.

    אהבתי

סגור לתגובות.