זה היה צפוי, קניתי אייפוד. 30 ג'יגה. שחור. קניתי בשביל המוזיקה, אבל גיליתי אפשרות אחרת: הקלטות של ספרים. מסתבר שבעולם דובר האנגלית קיימים ספרים רבים מוקלטים, בשלמותם. ספרות אנגלית וספרות מתורגמת לאנגלית. אפשר לקנות אותם ולשמוע, וכך, אתה יכול להסתובב שבכיסך ספרייה עצומה: כל שייקספיר, כל קפקא, גוגול, פּרוסט, כל "יוליסס", דוגן, טריסטרם שנדי, "הקול והזעם", ת"ס אליוט, ועוד ועוד. כל אחד לפי העדפותיו.

אדם יכול לשאת את הספרייה של אלכסנדריה בכיסו, ולא כטקסט "יבש" אלא כביצוע חי, כאי מלא קולות. שלא לדבר על הספריה המוזיקלית שאפשר לשאת לצד זה. הנקודה היא, שההאזנה לספרים, שנדמתה לי בתחילה כמשהו מסורבל ולא טבעי, מתבררת בינתיים כדבר שמשנה לגמרי – משפר – את תהליך הקריאה.

 

בפשטות, כמעט שאי אפשר לרפרף. כדי להבין מה קורה, חייבים להיות מרוכזים בהקראה. ויש תמורה מיידית: הטקסט כמו נפתח ונעשה חי, פרטים רבים שבקריאה שקטה בעיניים נעלמו ונשכחו ממני הופכים פתאום בולטים ומשמעותיים מאוד. אני מאזין עכשיו ל"הטירה" של קפקא, וחש כאילו אני קורא את הספר לראשונה. ההאזנה היא קריאה של פרשנות (של קריין), וכל השטיחוּת שאנו נוטים להשית על טקסטים בקריאת העיניים המונוטונית הופכת לתלת ממדית – כל דמות מקבלת קול שונה מעט, אירוניה של המספר נשמעת ככזו. כשזה לא נעשה בצורה מופרזת, כמו בביצוע הזה, זה נפלא.

כך, לצד ההרגשה הנהדרת של ספרים רבים כל כך בכיס (הרגשה פטישיסטית במובן האלילי – כמו בני ישראל הנושאים במדבר את ארון הברית), ההאזנה הזו מחזירה אותך לילדות, למצב של קריאה אלמנטרית – הקראה בקול. ואכן, למרות שאפשר לשמוע את "הטירה" באוטובוס, הרבה יותר טוב לשכב במיטה ולהאזין לסיפור.

האם תהיה חברת תקליטים בישראל שתיקח על עצמה פרויקט כזה בעברית? איך יכול פתאום סופר כמו עגנון – או ספר התנ"ך! – לחזור בהקראה נכונה (נאמר, שלמה ניצן), לחזור – כלומר להיזכר, לבקוע מן הדפים, להישמע.

 

לאתר "שמיע" >>>.

שימו לב לתוכנית  "מאזין הזהב", המאפשרת רכישה מוזלת מאוד של ספר אחד בחודש.

6 תגובות בנושא “הערה בעניין ה-iPod

  1. לא בטוח שמוכרחים חברת תקליטים. בספריית העוורים בירושלים יש קטלוג גדול מאד של ספרים להאזנה, שהוקלטו על ידי קריינים מקצועיים. סבא שלי נהג לשבת במשך שעות ארוכות ולהקשיב לספרים שנשלחו אליו מדי שבוע-שבועיים. אבל זה היה בראשית ימי האינטרנט. אני מתאר לעצמי שבמוקדם או במאוחר הספרים הללו יעלו לרשת.

  2. דווקא את הטירה ניסיתי פעם לקרוא בקול, אבל זה מרגיש כל כך יותר יפה כשהספר נאמר בדממה, בתוך ראשך.
    מקס ברוד מספר איפשהו שקפקא דווקא אהב להקריא.

  3. שווה לבדוק את עניין ספריות העוורים. אם אלו הקלטות ישנות של קרייני קול ישראל יתכן שיהיה קצת קשה להאזין לחלקן.

    קפקא אהב להקריא, וכולם היו צוחקים. זה דבר שלמשל אצלי פחות בולט בקריאה מהדף, עד כמה זה מצחיק. בהקלטה שאני מאזין לה זה יוצא החוצה.

  4. לתנ"ך אפשר להאזין כאן:
    http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t0101.htm

    (הבעיה היא שבניגוד למה שאתה מספר על החוויות מהטירה של קפקא, בהאזנה להקראה הזו, הנטייה – שלי לפחות – הייתה פשוט להתמסר לניגון ולאבד כל קשר לתוכן. ועדיין – זה מומלץ).

  5. על שיאזינו למקריאים אותי.
    אם הייתי מסוגל לוותר על מותר הקריאה אז אולי הייתי מצליח לכתוב את מה שהכי הייתי רוצה: פזמונים הם ז'אנר הכתיבה הנערץ עלי.

    אם הייתי צריך להכין את הדיאלוג הזה להקראה אז אין בו אף משפט שלא הייתי משכתב:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=7148630

    דומני שבעברית נכונה גם על להקריא צריך לומר לקרוא, לקרוא בקול.

  6. מקק קפקא ענק, אייפוד מלא בכיסו, מאזין וקורא במיטה, סיפורי ילדות


    הי דרור, נשמע נחמד, תודה

סגור לתגובות.