השביתה מתמשכת ויתכן שהסמסטר יבוטל. כבר עבר יותר מחציו. יתכן שיימצא בסופו של דבר פתרון כספי שיהיה מקובל על המרצים הבכירים ושנת הלימודים תשוקם איכשהו ותסתיים באוגוסט (רק חשבו על בזבוז החשמל הכרוך בהפעלת מזגנים כה רבים בקיץ). אבל כל פתרון כזה יהיה רק פתרון זמני עד לשביתה הבאה, שתפרוץ בוודאי בעתיד כלשהו – הפעם על ידי המרצים הזוטרים. משהו במשא ומתן הנוכחי מזכיר את המשא ומתן של הסכמי אוסלו: "חוזה שלום" שאינו אלא מבוא למלחמה עתידית. כתב קאנט ב"לשלום הנצחי": "לא תיחשב שום ברית שלום [ככזאת], אם נעשתה תוך קיום סייג סודי של החומר למלחמה עתידה" (תרגמו ש"ה ברגמן ונ' רוטנשטרייך). בהסכם שייחתם עם המרצים הבכירים, ואני מקווה שייחתם, לא יהיה כמובן שום סייג סודי כזה, אבל הוא יתקיים בו באופן מובלע –  בשתיקה של ההסכם כלפי כל דור העתיד של המרצים שהוא הבעיה האמיתית של האוניברסיטאות (הדברים ידועים: העסקה תוך פיטורים מדי שנה, ארבעה חודשים ללא שכר כל שנה כלומר ניכוי סמוי של 33% מכל שקל מהנטו, שעליך לחסוך לקיץ, בנוסף לניכויי המסים הרגילים, העדר של "תנאים סוציאליים" ואפס מחויבות של האוניברסיטאות לרציפות בהעסקה, תוך ציפייה – שמוגשמת – למחוייבות מלאה של המרצים הזוטרים למוסד ולסטודנטים).

באופן פרדוקסלי, ככל שישיגו המרצים הבכירים יותר בתביעותיהם הנוכחיות, כך יגבירו את הסיכוי לשביתה עתידית של הסגל הזוטר והמרצים מן החוץ, שהישגי עמיתיהם הבכירים רק יגבירו מן הסתם את דאגתם.

 

(הכותב הוא מרצה מן החוץ בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב).

5 תגובות בנושא “הערה בעניין שביתת המרצים הבכירים

  1. אף אחד לא מגיב. לא פה ולא שם. איבדו עניין.
    גם המרצים וגם הסטודנטים. בעיקר הסטודנטים.

  2. ונוכח העובדות הללו לא פלא שהמחקר (הספרותי במיוחד) ממשיך לצלוע ולשחזר את עצמו כי אין מספיק מרצים חדשים,כותבי התזה (שעמם אני נמנית) לא מוצאים מנחים שירצו יוכלו לקחת אחראיות ולפתח משהו חדש באמת, ואנחנו נמשיך ללמוד על ביאליק גם במאה הבאה…

    תענוג

  3. בקונפורמיות מושחתת, איש איש דואג לעצמו ומעמדו. כך הדרדרו האונ' למקום שאליו הגיעו. הקריאה להדחת ראשי האונ' בארבע אונ' היא צעד ראשון ויוצא דופן לשינוי גישה ע"י המרצים. האם יהיה לכך המשך?
    עצוב.
    ובאופן אישי, חבל שכבר אינני לומדת וחיה בת"א, אחרת הייתי באה ללמוד אצלך, דרור.

  4. למדתי אצלך על באחטין בשנה שעברה; בתחילת הסמסטר הנוכחי (א', לא "א' השלמות" 🙂 נפגשנו במקרה בקפיטריה ושאלתי אותך מה כדאי לעשות – – והאם ייפגעו המורים מן החוץ והמתרגלים (שאינם יכולים לשבות, דה-פאקטו, שהרי הם עובדים "זמניים" קבועים), אם הסטודנטים יסגרו בכוח את הקמפוס ויהפכו את השביתה להרמטית, כדי להגביר את הלחץ על האוצר. אולי אתה זוכר, אולי לא. תשובתך מצאה חן בעיניי אז אבל לא אחזור עליה כאן, פן תכעס; בינתיים אין לי אלא להצטער על שהזנחתי את חשבון הנטווייבס שלי והחמצתי את הפוסט הזה בעיתו.
    אבל עכשיו, למצער, כשנבואתך התגשמה והסגל הזוטר + הממ"ה מאיימים בעיצומים משלהם, האם אפשר להזמינך לפרסם טור בנושא זה בבלוג של הפורום להגנת ההשכלה הציבורית, שקם בשביתה?
    (http://www.publiceducation.org.il/)

  5. אני לא חושב שיש לי מה להוסיף מעבר למה שכתבתי, הבעיה ברורה. אני מודה שקשה לראות איך השביתה הזו נגמרת (כלומר סכסוףך העבודה) אחרי השביתה של המרצים הבכירים, מפני שהבעיה עם המרצים מן החוץ הרבה יותר עקרונית. לא מדובר כאן על תוספת של אחוז מסוים לשכר שעליו אפשר להתמקח אלא על שינוי במהות יחסי העבודה. לשינוי זה יש כמובן גם השלכות כלכליות, אבל מעבר למה שאפשר לכמת לשקלים יש כאן עניין עקרוני שנובע מתפיסת חברתית וכלכלית יסודית, מה שלא היה נכון בשביתת המרצים הבכירים. יתכן שהמרצים מן החוץ יסתפקו בהצמדה של העלאת שכר כלשהי, מה שיהפוך את העימות להרבה יותר מינורי, אבל כל תביעה יותר עקרונית, כלומר דרישה להעסקה רציפה 12 חודשים בשנה תגרור להערכתי סירוב מוחלט. אני חושש שהבעיות הקשות עוד לפנינו. הלוואי שאתבדה.

סגור לתגובות.