עבורי, הרישומים של ז'ורז' סרא, שאפשר לראות לעתים כה רחוקות, בהיותם נשמרים באפלה כדרך הרישומים הרגישים לאור, הם רסיסים נפלאים של מיתולוגיה שחורה, אפלולית. מראות שנחצבים מתוך החשכה (ולמעשה, מתחילים מתוך האור של הדף הלבן, ומוחשכים עד שהצורה מופיעה, לרוב ממש על סף העלטה המוחלטת). חלקם הגיחו בסופו של דבר אל אור-מלא בדמות ציורים, אבל נוח לי לחשוב עליהם במצבם הנוכחי, מופרדים זה מזה, ניירות תלושים ממחברת גדולה שהתפרקה ונגנזה באוספים שונים ברחבי העולם. נער מקער את כפות ידיו ושורק; בני זוג על ספסל; איכר קוצר את התבואה; אישה על גדת נהר – תמונות מעולם שלילה תמידי שורר בו, הבלחות של מראות ושל מחוות מאגיות. אבל ניו יורק רחוקה, ולנו נותר רק האינטרנט, הקטלוג (בדרך) והחלום על החלום. הייתי קם ונוסע, תאמינו לי.

 

3 תגובות בנושא “רסיסים של מיתולוגיה שחורה

סגור לתגובות.