לפני כמה ימים הערתי כאן על המשמעות הכלכלית של הוראה כ"מרצה מן החוץ" באוניברסיטה. לא נגעתי בעיקר, והוא ההשלכה של העבודה בשיטה זו על המחקר. ההשלכה המיידית היא על אפשרות השגת עבודה באוניברסיטה, אבל בטווח הארוך הפגיעה היא באוניברסיטאות עצמן. כלומר, כשאתה מועסק שמונה חודשים בשנה, עליך לעבוד בעבודות נוספות. הזמן בו אפשר לקרוא ולכתוב, כלומר חופשת הקיץ, הוא זמן בו עליך לדאוג להשלמת הכנסה. התוצאה היא מלכוד: כדי לקבל קידום באוניברסיטה עליך לפרסם מאמרים ולהשתתף בכנסים; כמורה מן החוץ אינך יכול להתפנות לכתיבת מאמרים, ובהעדר תנאים סוציאליים (קרן השתלמות) אינך יכול להרשות לעצמך בשום אופן לנסוע לכנסים בחו"ל. כך, המעמד של "מורה מן החוץ" מנציח את עצמו: תנאי ההעסקה מונעים את שינויים. כאמור, בטווח המיידי יחסית נפגעים מכך המרצים עצמם, אבל בטווח הארוך תלך האפשרות למחקר ותישחק ברמה הכלל-אוניברסיטאית. יתכן שאפשר כבר לראות את השחיקה הזו בהווה. ומכיוון שהקשר בין המחקר וההוראה הוא ברור (אתה מלמד על דברים שאתה כותב, אתה כותב על דברים שאתה מלמד) הופכת שיטת ההעסקה הזו לטרמיט ענקי (כמחצית מסגל ההוראה הוא "מרצה מן החוץ") המכרסם את האקדמיה מבפנים.
+ סיפור אקדמי ישן >>>>>
+ מאמר של עו"ד יפעת סולל בנושא >>>>>
מתחת לשולחן 
השערורייתי של המורים מן החוץ.
עוד לפני הפיכתם לכאלה, בשלבים שבהם חברי הסגל הזוטר מועסקים בתקנים לא רעים בכלל, כגון אסיסטנטים או מדריכים, הם זוכים בהיקפי העסקה חלקיים בלבד ומתקיימים ממלגות הנפרסות לכמה דוקטורנטים בתקופת הדוקטורט (כך לפחות במדעי הרוח).
כך קורה שמי שאין לו מימון מתמיד של הורים או בני זוג מחוייב בעבודה נוספת, הגוזלת ממנו משאבים אינטלקטואליים משמעותיים וזמן יקר.
בהתחשב בעובדה ששנות כתיבת הדוקטורט ולאחריו הן לעתים קרובות גם שנות הקמת משפחה, השקעת הזמן במחקר הופכת כמעט בלתי אפשרית.
בסופו של דבר האופציה להתקדם באופן ממשי באוניברסיטה אינה פתוחה, אפוא, בפני הכל; אלא רק בפני מי שיכולים להרשות לעצמם להתמסר לה, אך ורק לה.
מה שרציתי להצביע עליו, הוא המשמעות הסוציולוגית הבעייתית של תנאי ההעסקה, בנוסף לפגיעה במחקר, שעליה הצבעת בצדק רב.
אהבתיאהבתי
העיקר הוא ששיטת ההעסקה הזו היא לא מוסרית ולא אנושית, ולא ייתכן שאנשים שכישוריהם זהים ועבודתם זהה יועסקו בתנאים שונים לחלוטין, שנקבעים על פי קריטריונים נפוטיסטים וסקסיסטים.
גם אם זה היה מועיל למחקר זה היה בלתי נסבל, וחבל מאד שכל כך הרבה אנשים מסכימים לתנאים המבישים האלה רק כדי לעבוד באוניברסיטה – אני סירבתי, ומעולם לא הצטערתי על כך
אהבתיאהבתי
את סירבת ומעולם לא הצטערת – ומה את מציעה לאנשים שזוהי פרנסתם?
לאבד אותה ולא להצטער אף פעם?
חוץ מאוסף ססמאות רק ספרת לנו מעשיות על גבורתך האינדיבידואליסטית. אפשר לפקפק בסיכוי שלגבורה שלך יש ערך כלשהו לבד מהרזומה שתוכלי לכתוב בסיפוק עצמי.
אהבתיאהבתי
לחפש פרנסות אחרות שאולי פחות נחשבות יוקרתיות אבל בפועל יותר מכבדות את בעליהן
מדהים מכמה עבודות אפשר להתפרנס חוץ מללמד באוניברסיטה
אהבתיאהבתי
לא חסרות דוגמאות ליוצרים דגולים שחיו בעוני, תוך שהם מדלגים מעבודה מזדמנת אחת לאחרת.
הטענה שלך, שאי אפשר ליצור משהו בעל ערך (אומנותי או מחקרי)
כ"מורה מן החוץ", פשוט אינה נכונה מבחינה אמפירית.
כל זה משתנה אם תגרוס ש"אנשים בעלי כשרון מועט אינם יכולים ליצור משהו בעל ערך כשהם מועסקים כ"מורים מן החוץ"".
על כך אין מי שיחלוק. מצד שני – מדוע צריכות האוניברסיטאות לתת לאנשים כאלה משרה?
אהבתיאהבתי
לא מדובר באנשים בעלי כישורים דומים שעושים עבודה זהה. מדובר באנשים בעלי כישורים נמוכים בהרבה (שהרי אם לא כן – הם מזמן יכלו למצוא משרה במוסדות הטובים בעולם) שעושים עבודה מחקרית טובה פחות…
אהבתיאהבתי
לעומר. אני לא טענתי מה שאתה אומר שטענתי. זה לא שאי אפשר ליצור. תרגמו את אובידיוס במחנה כפיה. לא זו הנקודה. הנקודה היא של אפליה בתנאים ללא כל בסיס "עובדתי", דהיינו ללא בסיס שבהבדל אינטלקטואלי, וללא בסיס שבמוטיבציה מחקרית או הוראתית, בין עובדים שונים. איני יודע מניין הטענה האמפירית שלך, אני יכול רק להעיד על ניסיוני: כדי לקיים משפחה איני יכול להרשות לעצמי בשום אופן לשבת בקיץ ולקרוא או לכתוב מאמרים. ומכל מקום ברור שהיה לי קל בהרבה לעשות זאת אילו הייתי מקבל משכורת בחודשים אלו. אני לא רואה איך אפשר להתעלם מזה. ואת מה שאתה מציע לי לגרוס לא עלה על דעתי לגרוס, ולכן הטענה שלך לענת שגויה מן היסוד. כאילו שלהגר וללמד בארץ זרה זה עניין של החלטה קלה, כאילו שבחו"ל השוק מייחל לישראלים בכל התחומים, כאילו שאין לאנשים רצון להישאר במקומם, בסביבתם, בשפתם.
אהבתיאהבתי
אבל גם אתם מדקלמים את הסיסמאות של ורטהיימר ואקירוב וכיוצא בהם הון-שלטון, שהפערים הכלכליים הם תוצאה של פערים בחינוך. גם ה"סוציאל דמוקרטים" שבויים בדמגוגיה הזאת. אתם, המורים למיניהם, ההוכחה החיה לכך שההפך, ככל שאתם יותר משכילים כך יש יותר מה לנצל בכם. במקום ללמוד וללמד עליכם להסתער. להלאים. לכתוב גם זקנים כמוני יכולים.
אהבתיאהבתי
אתה פשוט אינך יודע על מה אתה מדבר.
למורים מן החוץ יש כישורים טובים לפחות כמו למורים במסלול הקביעות, ואכן חלקם מוצאים משרות בחו"ל, כמו ידיד טוב שלי, בעל דוקטורט בפילוסופיה מהסורבון ודוקטורט בספרות איטלקית מאוניברסיטה אמריקנית, שמלמד כבר שנים רבות כפרופסור וראש חוג באוניברסיטת גרנובל ומתגורר בפריס, אחרי שנים שטירטרו אותו בישראל כמורה מן החוץ ולבסוף פיטרו אותו, והוא רק מקרה אחד לדוגמה.
דוקא בין הפרופסורים מן המניין יש לא מעט כלומניקים שהתקדמו בעזרת מרפקים וחנופה, כמו בחוג להיסטוריה על הר הצופים שלמדתי בו וברחתי ממנו כבר אחרי התואר השני.
ואם הפרופסורים האלה, שבמשך שנים אמרו לאנשים מוכשרים מהם שאפשר להעסיק אותם רק בתור מורים מן החוץ, חושבים שהם יכולים להמשיך לדרוך על אחרים ועוד לקבל העלאות שכר, הם טועים
מה גם שהיום עומדים מולם האדונים אולמרט ובר-און, אנשים חסרי בושה ומצפון שאפילו הפרופסור התככן ביותר הוא בתולה קדושה לעומתם.
אהבתיאהבתי
האם מדבריך נובע שאתה תומך בדיפרנציאציה בין מרצים לפי איכות מחקרם והוראתם? אם כן – האם דבריך תקפים גם לדיפרנציאציה בין תחומי דעת שונים?
אהבתיאהבתי
כמה קל ופשוט לפטור אותי ב"אתה לא יודע על מה אתה מדבר".
אני דווקא יודע טוב מאוד!
ולשאר תגובתך – היכן בדיוק את סותרת את מה שאמרתי? את מביאה כדוגמא ידיד שלך שהצליח למצוא משרה בחו"ל. האם לא טענתי שזה מה שהטובים מצליחים לעשות? הטענה שלי היתה שהמרצים מן החוץ לא עושים עבודה זהה (הם לא חוקרים במסגרת האוניברסיטאית), ובמקרים רבים אפילו העבודה הזו שהם עושים טובה פחות.
העובדה שיש כמה אנשי סגל בכיר שאינם מוצלחים במיוחד היא מצערת, אבל גם טענה זו אינה שייכת כאן; אני טענתי שמי שמועסק כמורה מן החוץ (ואדייק הפעם – לאורך זמן)
אינו מן המוצלחים שבחבורה (אחרת, כמו ידידך, היתה מוצעת לו משרת מחקר במקום אחר).
אם את חושבת שראוי לשנות מן היסוד את הדרך שבה מתנהלות האוניברסיטאות כאן – טוב מאוד. אם את תומכת במתן שכר שונה וקידום לפי הישגים – מצויין. אלא שמשום מה אני מתרשם שאת תומכת בהשארת שיטת הניהול המושחתת על כנה, בתנאי שזו תתחיל לשרת גם אותך ואת מכריך….
אהבתיאהבתי
לא, להיפך. והרי זה מה שכתבתי
אהבתיאהבתי
מדבריך יוצא שהבנתי אותך היטב בפעם הראשונה. אינך מעוניין שאנשים יקבלו תשלום בעבור איכות עבודתם ותועלתה לאחרים, אלא אתה פשוט מעוניין להיות שותף לשחיתות הנוכחית, בלי ללכלך את הידיים בפוליטיקה המלוכלכת שהיא יצרה.
אם זה רצונך – מצויין. אבל מדוע אתה חושב שהציבור צריך לשלם עבור זה?
אהבתיאהבתי