כל מי שנסע בשעות הבוקר ברכת ישראל מכיר את זה: אתה מגיע כמה דקות לפני הזמן לרכבת של 8:26 בבוקר, ונעמד לפני הקו הצהוב. הכרוזָה (כרוזית? היש צורת נקבה ל"כָּרוֹז"?) בעלת הקול המלטף מודיעה: "נוסעים נכבדים שלום; הרכבת לבנימינה תיכנס לרציף מספר 2". והנה, אתה עומד ברציף מספר 2, והשעה נכונה, אבל שום רכבת אינה מגיעה לרציף מספר 2 או לרציף אחר. דממה מוחלטת ושלמה בתחנת הרכבת. ממתינים. ושוב קול הכרוזית (כרוזה?): "נוסעים נכבדים שלום, הרכבת לבנימינה תעצור בתחנות תל-אביב אוניברסיטה, הרצליה…", והאופן שבו היא מבטאת "הרצליה" נוסך בך אמון והתרוממות רוח, מפני שאינה אומרת "הֶרְצֶלִיָה" כמו כולם (וכמו שמופיע במילון) עם ההטעמה על ה"לִי", אלא הוגה את זה כלשונאית אנינה במיוחד, הצד"י בשווא וההטעמה על ה"יה", מה שמקנה לעיר נופך אגדי כמעט, כאילו נתבשרת על נסיעה לאלדוראדו. וכך ביחס לערים האחרות, הנהגות באופן שמפקיע מהן את ממשותן המוכּרת: הרי ל"עכו" בהטעמה מלרעית אין קיום אלא בפיה של אשת-הכרוז של הרכבת. איש, לא בעולם הזה ולא בעולמות מקבילים, אינו אומר "עכו" במלרע. אבל כאן, בתחנת הרכבת, עכו לבשה חג. ואם לא המקום עצמו לפחות שמו, כאיזה מוישה'לה שמזמנים אותו לעלות לתורה לרגל אירוסי דודתו, והוא הופך פתאום ללא פחות מאשר "משה".

מכל מקום, אתה עומד על הפס הצהוב, והרכבת אינה מגיעה למרות שהשלט הדיגיטלי אומר שהרכבת הבאה תגיע ב-8:26, והשעה כבר 8:35 אם לנקוט לשון המעטה, ודממה. ואז, כמו כדי למלא את הדממה הזו, את הריק של הרכבת הנעדרת, נשמע שוב הקול הנעים, המזהיר את הנוסעים שלא לחצות את הקו הצהוב, כאיזה פרשן לענייני ערבים או לענייני ביטחון המזהיר מפני איוּם חדש. ואתה סומך עליה, ונסוג מעט לאחור, למרות שמפני אוויר אתה נסוג. לא משנה.  

או אז, אחרי שתמו הודעותיה הנעימות של הכרוזינה, המוקלטות מראש, נשמע קול כחכוח וצפצוף, ועל מערכת הכריזה משתלט לרגע קול אחר. אין לטעות, אין זו הבחורה הנפלאה הזו, אלא עובד מעובדי הרכבת, אדם ממשי המדבר אליך עכשיו, בשום אופן לא קריין מקצועי, על קריינית-אישה אין מה לדבּר. אולי זה נהג קטר אשר קוּדם לתפקידי כריזה ופיקוח, והוא אומר את המשפט הבא: "לציבור הנוסעים שלום. הרכבת של 8:20 לבאר שבע עברה בית-יהושע. אנו מתנצלים על האיחור". הנה, לא "עכו" במלרע, לא שמות נוגים-אקזוטיים כ"עין המפרץ" ו"חוצות המפרץ" (הה, ברוּק שילדס עולה בדעתי כל אימת שאני שומע על "עין המפרץ", אבל בפועל, מה? ספק קניון ספק בית חרושת לטקסטיל וגדרות שניילונים קרועים תחובים בהם) – אלא "עברה בית-יהושע". ואתה מבין, שלשווא תעמוד ותחכה, הרכבת משתרכת לה אי שם בצפון הרחוק, חותרת בשלגים ובכפור, רחוקה מאוד – אמנם כבר עברה בית-יהושע, אבל להרצלייה (צד"י בשווא, מלרע) טרם הגיעה ומי יודע, התגיע? ואתה חוזר אל ספסל המתכת, חיילים חמושים מימינך ומשמאלך, כשאותו כרוז פוקד, בלי כל גינונים, אל נהג של רכבת אחרת, שהגיעה מבלי שהבחנת לרציף 4 הרחוק: "ראשון לציון, סע!".
 
 
תחנת רכבת מרכז, 22.1.08

11 תגובות בנושא “הערה בעניין תהליך השלום

  1. איזה יופי:)

    יכול להיות שאין כרוז ממין נקבה?
    אולי היא הופכת למכאנית – מערכת כריזה
    ואולי היא כריזאית
    שלא לומר קריזאית – רק רגועה

    בפסקה האחרונה אתה כבר לא תוהה
    זו התעייפות של שאלה קיומית?
    כרוזית מקטין את כל העולם שתיארת בעקבות צורת ההגייה של המילים בפיה.

    אולי צריך לקרוא לך מכריזאית
    שזה כמו מחזאית
    ובאמת, יותר דרמטי

    אהבתי מאוד את ה"טקסט" הזה
    (מתי תהיה מילה עברית לאסופת מילים שאיננה סיפור או מאסה או שירה?)

  2. לנופלת התוהה – האם המלה העברית שאת מחפשת אינה בפשטות "רשימה"?

    ואיני מתכוונת לבת ו גסת הרוח של הפועל הרווח "לרשום", המנסה לחמוס את מקומו של "לכתוב" בשפתנו, אלא לבת הדודה המעודנת יותר שלו (זו שנשלחה לפנימייה בשוויץ וחזרה עדויה כפפות לבנות ומהמהמת לעצמה וולסים של שטראוס בעת שהיא מכבדת את השטיחים) – רשימה, כמו רישום, אסופת מילים המבטאת רושם.

  3. רשימה מזכיר לי יותר מדי "רשימת קניות" או "רשימה לכנסת" – בכל מקרה זה מראה על הצבת דברים בצורה מסודרת.

    הרשו לי להציע את המילה "פרפראה" שידועה עוד מימי המשנה. פירושה המילולי הוא "קינוח" אבל היא בעיקר מתייחסת להגיג קצר (לרוב לא רציני) שמועלה על הכתב.

    ובהטיה (בסגנון שייקה לוי) " פרפראתי פרפראתך פרפאתך וכן הלאה"

  4. כן, רשימה זה לא זה.

    פרפראה מוצא חן בעיני, למרות שהיא מורכבת מדי להגייה עבור הפה של 2008

  5. רשימה יפה וגם התרחשות מסקרנת – הרשימה המכובדת מעל, ולמטה, נאבקים על מקום קרוב אליה ,שולפים קלישאות, מליצות ופואנטות – מגיבים מחוספסים.

  6. ותמיד יש איזה אאוטסיידר לכאורה שמתכחש לאובססיית הטיקבוק שלו עצמו ובא רק על מנת לאבחן/לגעור כלומר לשחרר תובנת מטא.

    בעניין הרכבת – שמתי לב שמערכת הכריזה מופעלת בתדירות גבוהה ומיותרת בהחלט, כמו למשל האזהרה להתרחק מהקו הצהוב הנשמעת ברמה גם כשאין נפש חיה בקירבת אותו קו גבול -ויש לשים לב לבחירה הנייטרלית של הצבע כי קו אדום הוא קו אדום, והקו הירוק והסגול כבר תפוסים – בכל אופן, דומה שיש למפעילי הרכבות עניין ליצור רצף קולי דומיננטי במע' הכריזה, הכרזה מלווה הכרזה מלווה הכרזה, האם מישהו מהם פוחד מהשקט, או פועל כמו התערבות אלוהית. מהמכונה.

סגור לתגובות.