נקלעתי ביום חמישי בערב לקניון עזריאלי. זו הפעם השניה שאני נכנס לשם. הפעם הראשונה היתה בבוקר שבת לפני כמה שנים, אז הוא היה ריק כמעט. הפעם נכנסתי לשם ביום חמישי (חבר רצה לראות שם סרט). אני מודה מראש, שאין לי מה לומר על המקום הזה. ולא מפני שאין מה לומר, אלא מפני שזוהי מהותו של המקום הנורא הזה: ביטול והרס של יכולת המחשבה ושל יכולת הדיבור.
אם יש מקום שבו מעגלי התופת של דאנטה מתקיימים בצד השׂבע של הגבול הישראלי, הרי זה המקום. מין מכונה ענקית של גופים אנושיים, רעש שלא יתואר, וכולם נעים מעלה-מטה על הציר האנכי של המבנה במערכת של מעליות ודרגנועים, רכבת משלימה את התמונה ושופכת/מנקזת צרכנים, מכוניות נשאבות אל החניון, כל הזמן נכנסים ויוצאים טוסטוסים כמו צרעות מכוורת. מחר ייכנסו לכאן החיילים, שהרי כל המקום הזה אינו אלא גם שק"ם ענקי לשירות "הקרייה". אני מתאר לעצמי שיש חיילים שמבלים כאן יותר זמן מאשר בבסיס. רק לדמיין את אנרגיית התיחמונים שמושקעת מדי יום ב"קרייה" כדי להמיר זמן-צבא בזמן-קניון, והאושר על עוד חמש דקות בצד המזרחי של הגשר.
אב ושלוש בנותיו הקטנות הבינו לפתע שאיבדו את הילד הקטן (איציק שמו), ובפאניקה החלו לנסות להיזכר היכן ראו אותו לאחרונה, כלומר באיזו קומה, לוחצים בהיסטריה על מקשי המעלית, יוצאים מבוהלים, קוראים בשמו, איציק, איציק!! אבל המקום אינו מאפשר קריאה-בשם, והילד, גם לו היה במרחק מטרים ספורים, לא היה שומע. ניסיתי לזהות ילד בודד, אבל לא ראיתי כלום. לאבד כאן ילד, הרי לכם סיוט קיצוני: אתה מרים את הראש למעלה, למטה, מביט לצדדים, והכל נראה אותו דבר, כאילו איבדת אותו בלב ים גופים זורם שאין לו סוף. ובאמת, אם יש דבר אחד שאני יכול לומר על המקום הזה הרי הוא שהילד, או הילדות, הולכת בו לאיבוד. מין השחתה מוחלטת של הפנאי, הבילוי, המנוחה. תענוג שמוקסם (מלשון מקסימום) והפך לסיוט.
סנדרו בוטיצ'לי, ציור על פי "התופת" לדאנטה
מתחת לשולחן 
מאות אלפי אנשים מרגישים לגמרי אחרת
ממך.
הקניון בשבילם זה מרכז החיים. הם נהנים מההמולה מהרעש ומללכת לאיבוד.
אהבתיאהבתי
אין לי ספק בזה. אחרת הם לא היו שם. צר לי עליהם.
אהבתיאהבתי
קניונים בנויים באופן מתוחכם מאוד כמבוכים, מבוכי מראות. ואמנם אני חש נבוך מאוד בתוכם.
אהבתיאהבתי
לך צר עליהם, אבל הם בכלל לא מודעים לקיומך, ובטח שלא צר להם עליך.
אהבתיאהבתי
אליטיסט! מתנשא! גאוותן! אינטלקטואל! מי שמך לקבוע מה למעלה ומה למטה? איך אפשר בכלל לקבוע שהקניון גרוע? ואולי האופרה גרועה? ואולי פריז גרועה??? ואולי בלה בלה בלה בלה בלה??? (יופי של רשימה)
אהבתיאהבתי
לו היה מאן דהוא נמצא באותו קניון באותו זמן בו אתה הלכת לשם לסרט (בגלל החבר, בגלל החבר), והיה מתבונן בכלל הבריות שם וחושב או אומר או כותב עליהם אח"כ את שאתה חשבת/אמרת/כתבת היית נכלל באותו המון וכל הנאמר היה תופס לגביך באותה מידה.
כך הוא הדבר לגבי כל האנשים, העולמות והתחושות שהקהלת יחדיו
באמת מתנשא, חסר עומק ולדעתי עצוב.
אהבתיאהבתי
אני לא מבין איפה פה ההתנשאות. אני מתאר תחושה קשה במקום הזה. האם כל ביקורת היא "התנשאות"? אם כן, אז זו התנשאות. אבל הרי ההיפל הוא הנכון, המקום הזה מתנשא (גם במובן האדריכלי הפשוט) מעלי, מוחץ אותי, לא להיפך.
לא נכנסתי לסרט, אגב. אחרי עשר דקות יצאתי משם.
אהבתיאהבתי
היא ביחס לאנשים: אם זה מקום שהורס את יכולת המחשבה ויכולת הדיבור, אבל יש אנשים שבשבילם השהות שם, ולו של דקות ספורות נוספות, היא "אושר" – זה מעיד על התפיסה שלך את אותם אנשים ועל ההתייחסות שלך אליהם.
אהבתיאהבתי
את טועה. אני לא יודע שום דבר על האנשים, אולי קצת על המשפחה עם הילד האבוד שהייתי לידה. ועל מה שקורה בקרייה, כי הייתי שם קצת בצבא. אני יודע משהו על המקום הזה ומה שהוא רוצה לעשות לאנשים.
אהבתיאהבתי
אם אני טועה, אז אני שמחה לגלות שטעיתי. בכל אופן, ציטטתי מתוך דבריך הבהירים למדי, אבל אם הם נוסחו באופן שלא מעיד על תחושותיך אז אני באמת שמחה לדעת זאת.
אהבתיאהבתי
איזו התנשאות ?? על מה אתם מדברים ? הקניון הומצא , בדומה לטלביזיה, לגרום לאנשים להכניס את מוחם למצב של שינה ואת כיסם למצב של עירנות. מה ??? לא תקנה ? לא תרכוש? נעשה לך תשלומים נוחים… רק תוציא את הארנק ותרכוש אנחנו כבר נדאג לשאר. אכן מקום של ריק, למח ולארנק. כבר עדיף לקרוא רכילות על שראפובה… וגם זה, מחוסר ברירה… כי ברק לא מחדש דבר ואולמרט כבר לא מעניין והעיתון פשוט מונח שם על השולחן של ההורים.. במטבח הלבן
אהבתיאהבתי
לא התכוונתי שאת טועה במובן שאת טועה, אלא במובן שאת צודקת, ועם זאת, וכו'
אהבתיאהבתי
סביר להניח שלא תמצא עניין ברחוב הסואן למשל, כי גם שם יש אנשים רגילים שאוהבים להידחק, ואתה בטח שונא גם את הפקקים, כמו 100 אחוז מכלל הישראלים, אתה בטח גם שונא את המיסוי ואת השיטה, ובכלל ישראליים הם עם שאוהב לעשות על האש , מה לך ולהם?
זה לא הקניון, זה התסמונת.
אהבתיאהבתי
אני אוהבת את העין הבוחנת שלך. בפעם הבאה שארוץ על הגשר אחפש את צ'ק פוינט צ'רלי
אהבתיאהבתי
זה נכון שאני לא מת על צפיפות, אבל יש הבדל בכל זאת בין פקק שהוא מין תאונה שאתה נתקע בה בעל כרחך, ובין מקום שאמור להיות בילוי והנאה. אף אחד לא יוצא לבלות בפקק באיילון דרום בארבע אחה"צ, אבל רבים מאוד יוצאים לבלות בפקק האנכי שקוראים לו קניון עזריאלי. ההערה שלך מחדדת את העניין, כי אותם אנשים שיתמרמרו על הפקק עד יציאת "השלום" ייאנחו לרווחה כשייכנסו לפקק שבתוך הבניין.
אהבתיאהבתי
הקניונים דווקא יצרו תרבות בישראל. תתפלא לשמוע. אם בעבר לפני עידן הקניונים, כל הישראלים שוטטו בחוץ, היית מתלונן אז על
אותו דבר, רק ברחוב.
הקניונים מאפשרים בקיץ מיזוג, בחורף שטח במיתחם סגור מקור וגשם,ובחום הלוהט של הקיץ זו הקלה. הקניונים מאפשרים חניה בשפע, , הקניונים נראים טוב יותר מבפנים ממרבית הרחובות המסריחים והדחוסים של תל אביב, ירושלים או בת ים, כולל הקניון עזריאלי.
אהבתיאהבתי
hi dror
i had a meeting at azrieli about two months ago, and i admit, i just froze. i couldn't take in all of the senseless noise, all of the visual pollution, all of the chatter. to be honest, i was in a state of shock, and for a moment felt a sudden shudder of pain and loneliness. how could people be in the disgusting environment? its as if we have thrown out all of our history, our culture, our thick walls, for the ultra-temporal. maybe its a positive thing to go there every so often, to see what we are up against… no, on second thought, its not…
in the street and sidewalk you don't have to have a reason to be there, you don't have to purchase things. the sidewalk is the basis of society, just like cities are the basis for our cultures. jane jacobs wrote about all of this better than i ever could.
אהבתיאהבתי
הנה קישור לטקסט של ג'ייקובס על המדרכה, מתוך ספר שיצא לאור בעתיד:
http://readingmachine.co.il/home/articles/1146045156
קשה להתמודד עם טענת "הרחוב רע, ולכן הקניון הוא פתרון". מובן שיש מה לשפר ברחוב, אבל הפתרון של הקניון (לחיות בלי לצאת מהמזגן, חורף וקיץ) הוא לא בהכרח הטוב ביותר ובוודאי שלא היחיד. אילו היתה צמחיה צפופה בתל אביב, ופחות כלי רכב בתוך העיר, לא היה חם כל כך ברחוב בקיץ, ומפני הגשם אפשר להסתתר בדרכים אחרות, כמו רחוב חצי-מקורה כמו בחלקים של אבן גבירול (בבולוניה באיטליה אתה יכול ללכת שעות בגשם בלי להירטב, בגלל השיטה הזו). אני מסכים לגמרי עם גיא, שהרחוב הצפוף ביותר הוא גן עדן ביחס לקניון עזריאלי. אגב, גם בין הקניונים יש דרגות של קושי. אני חולף לפעמים בדיזנגוף סנטר, ולמרות שזה לא פסגת הזיותיי בנוגע למרחב, הרי שעזריאלי הוא פי אלף יותר מעיק. אני שותף לתחושת ההלם שגיא מתאר, כך בדיוק הרגשתי.
אהבתיאהבתי
ואי אפשר בלי להזכיר כאן את "במרחק הליכה" של ארנה קזין:
http://readingmachine.co.il/home/books/1104598991
אהבתיאהבתי
רגלי לא תדרוך במקום הזה וחבל להכביר מילים. המעניין הוא שבארה"ב הקניונים הם כבר נחלת העבר – הטרנד הנוכחי "מרכזי סגנון חיים" בטח יגיע אלינו בקרוב. מצד שני אנחנו ממשיכים לבנות מרכזי קניות כמו הביג המזכירים את מרכזי הקניות שבנו בארה"ב בשנות החמישים
אהבתיאהבתי
תודה על הקישור לספר המצוין של קזין. יודן, האם תוכל לכתוב כמה מילים או להפנות לקריאה על "מרכזי סגנון חיים"?
אהבתיאהבתי
ברשימה שבה הקניון מזכיר את דאנטה חייב להיות יותר 'ניכור' – הבחנה בין האני הכותב לאני המספר. היא יותר מדי נופלת בפח הבלוגיזם. אחרת הקריאה הזאת לא היתה מזיזה לך. רשימה שבה הקניון מזכיר את דאנטה אמורה להבין שלא מדובר בתופעה שיכולה להפתר על ידי ארכיטקט זה או אחר, או קהילה זעיר-בורגנית זו או אחרת, אפילו לא על ידי 'הדרג המדיני' :-).
אהבתיאהבתי
ואם היית עולה לקומה השלישית ויוצא למרפסת הענקית, היית מוצא את אחד המקומות הנעימים והשקטים ביותר בעיר הזאת, מקלט מפלט מתוך ההמולה.
אהבתיאהבתי
אני מבטיח לנסות בפעם הבאה שאהיה שם.
אהבתיאהבתי
האימה לנוכח הבילוי הקניוני, נעוצה בעיני בעיקר בהפיכת הבילוי למבוסס צרכנות.
תילי תילים של משפחות נוהרות לקניונים משום שהנאה עבורם פירושה לצרוך או לפנטז על צריכה,
לשמחת בעלי ההון
לא שאבדן הבילוי באוויר הפתוח אינו מטריד,
אבל בעיקר בעיקר כואב לי הלב שגם בשעותינו הפנויות רובינו עבדים למערכת הכלכלית
אהבתיאהבתי