מונולוג של קוראת ספרים

[מתוך מונולוג באוטובוס 25 הנוסע דרומה מאוניברסיטת תל אביב. הדוברת, אחרי כמה הצצות בכריכת הספר של ד', פונה אליו בדברים, בעודו יושב וקורא ב"בל אמי" של גי דה מופסאן, שהופיע לאחרונה בהוצאת "ידיעות ספרים"].

מופּסאן? הוא חי? כן… אני ראיתי סרט שלו… היה שחור-לבן אני חושבת… בעלי והשטויות שלו… הסרטים הצרפתים זה שיעמום כזה, ז'ול וז'ים, זה שלוש שעות, שחור-לבן… לקחנו ב-dvd. אין, אין היום מה לקרוא, אני אומרת לך. אני, כל ספר חדש שמגיע לספריה הציבורית, הם מודיעים לי. הם מודיעים לי ואני באה ולוקחת ישר, ולא אומרים לי, תחזירי אחרי שבוע, אחרי חודש, הם מאריכים לי, אם זה ספרות צרפתית, ואם זה ספרות עברית… הבעיה, מה הבעיה, ספרות עברית אין מה לקרוא, שנים שאין מה לקרוא… היה זה, נו, 'אהבה וחושך' של א"ב יהושע… זה ספר? אז רחצו אותו, מה רחצו אותו, זה רציני? אני שואלת אותך, אני רואה שאתה קורא, זה רציני? רחצו אותו, ויום אחר כך לא רחצו אותו. למה לרוץ עם זה? מה זה ענייני עם כל הכבוד? לא אתפלא אם יעשו על זה סרט קולנוע! מה? שמע לי, אני אישה-קוראת, אני קראתי את כל הספרים. מה לא קראתי? אין היום מה לקחת, את לוקחת ומחזירה למחרת. זה מאה עשרים שקל מנוי, אבל בעלי סידר הנחת קשיש… אבל דווקא היו כמה הצלחות. למשל, זה, נו, "דיבה", זוכר? "דיבה", זה ספר, לא רוחצים אותה, הסיפור מעניין… "דיבה", אתה לא מכיר? לא שמעת "דיבה", גולדברג, נו, גולדמן… [ד': "חנה גולדברג"?] מה, מה אומר? לאה גולדברג, בדיוק, זה סופרת! מופּסאן, תגיד, הוא כתב הרבה ספרים? לא שמעתי עליו. אני מפריעה לך לקרוא? לא, כי אני יכולה לדבר עד בת-ים, אצלנו בבת ים הספרייה מאוד טובה. גם מביאים סופרים להרצאות, גם יש "עונג שבת", נותנים קפה ועוגה… הביאו את זה, הצעיר, הנכד של יצחק נבון. הוא קיצר את השם, נבון, אשכול נבון… זה סופר ידוע, הזמנתי בספרייה את החדש שלו, הספרנית שמה במומלצים, אז ישר כולם לוקחות, יש תור, אני מקווה שעד פסח יגיע… את העפיפונים לא חיכיתי, הלכתי, קניתי במבצע בצומת… ואז יצא השני שלו גם, לא יודעת, עוד אחד, מה אני צריכה עוד אחד… היה שניים בתשעים ותשעה, לקחתי את העפיפונים עם הבישול הכורדי, אני עצמי לא כורדִיָה, אבל בעלי אוהב את הקובּות שלהם, חבל לך על הזמן… בכלל, אני שׂמתי לי כלל, אני מחכה למִבצעים, היום זה פשע לקנות מחיר מלא, יש לך כאלה מבצעים היום של סלקום… אני, אני קונה רק רבי מכר, גם ככה יש כל כך הרבה… מופּסאן הזה, תגיד, הוא הצליח? זה הוא כתב את "החטא ועונשו", עכשיו אני נזכרת. ניסיתי פעם לקרוא, לומר לך את האמת, זה לא בשבילי. אני אומרת, סיפור, שיהיה סיפור מעניין, ושיהיה במבצע. אבל יש מבצע ויש מבצע. אם למשל אומרים לי 1+1 אני אומרת לא תודה. שידחפו לי עוד רב מכר? זה כזה זבל היום, מה אני צריכה את זה בבית? אז מה יצא, שקניתי עוד ספר בישול, מה עשינו? אין היום סופרים צעירים. פעם היו, משה שמיר, אתה זוכר? איך תזכור, זה היה לפני זמנך. בעלי ראה הצגה שלו, אני בדיוק הייתי חולה… בעלי אמר לי, בואי נקנה במבצע של התנ"ך, אתה מקבל את התנ"ך עם התלוש מהעיתון, זה כל התנ"ך בשלושים שקל, בשישים כרכים, זה לכבוד שנת השישים, מה, לא שמעת על זה? הם חילקו את התנ"ך לשישים ספרים, וכל שבוע יש את הקופון… מה אני צריכה את זה, אמרתי לו. עוד תנ"ך? לא מספיק לנו אחד? תגיד, מופּסאן הזה, הוא כתב עוד ספרים? אתה ממליץ עליו? מי המתרגם, אה? אני אוהבת שאני מכירה את המתרגם. אתה מכיר את אהרון אמיר? איך הולך השיר, "תירגם את זה אהרון אמיר…", משה שמיר, אהרן אמיר, הם בטח מכירים, אצל הסופרים זה הכול קליקות. אני קראתי פעם ספר שהוא תִרגם. אמיר, לא שמיר. ואת זה, מי תרגם? את מופּסאן, מה "את מה". לא אהרן אמיר? יש עוד מתרגמים טובים? היום לא מכירים את המתרגמים, ומי נפגע מזה? ציבור הלקוחות. אתה שומע, אני קראתי שבוע שעבר ספר מומלץ, "דיבה", אתה מכיר? מה, כבר אתה יורד? תרד, תרד לפני שהוא ייסע, אל תשכח את הספר שלך.