כדי להבין מדוע אין ולא תהיה "רגיעה", כדאי לחשוב על אברוּם, בעל חנות המכולת ברחוב שמואל הנציב ליד בית הספר "ישורון" בנתניה, שבו למדתי בחלק מכיתות היסודי, שמכר בין היתר ממתקים, קרמבו ו"גלידה חמה" לתלמידים. בחופשות ובחגי ישראל, כשהילדים לא באו ללימודים, צנחו מכירות הסחורה הממותקת פלאים. היינו שואלים את בעל המכולת: "אברום, איך העסקים?", והוא היה מרים ראש מהעיתון ואומר "רגועים", ועל פניו נתפשטה הבעת מצוקה גדולה.
ניקולא פוסן, landscape with a calm
מתחת לשולחן 
כמה שאני מייחל לגלידה חמה
אהבתיאהבתי
שאתה מדבר על בעל הקיוסק ליד תיכון שרת, אצלו העניינים הפסיקו להיות רגועים מהיום בו הוטבע המספר על ידו, ורק כשנפטר כמה שנים לאחר שבנו, משוש חייו וגאוותו, נהרג ביום כיפור, הגיעה סוף סוף רגיעה לנפשו המעונה.
אבל אין ספק שזה כבר שייך למחלקה אחרת בתפיסת המילה רגיעה.
אהבתיאהבתי
תודה
אהבתיאהבתי
רשימה יפה. אמירה טובה
אהבתיאהבתי