חשיפות השחיתות של מנהיגים בישראל (שחיתות מינית או כספית, לרוב) חשובה, אבל לא, כפי שמקובל לחשוב, מבחינה מוסרית, ולא עבורנו, "הציבור", אלא היא חשובה לפוליטיקאים עצמם. מה שהיה פעם ויכוח פוליטי, לפחות למראית עין (כן/לא החזרת שטחים, כן/לא קצבאות סעד וכו') נעלם. כלומר, מה שהבדיל את הפוליטיקאים זה מזה היה פעם עניינים שבפוליטיקה ואפילו שבאידיאולוגיה. כיום, אנו נתונים במשטר חד-מפלגתי מבחינה מהותית (למעט שוליים), ולכן הדבר היחיד שיכול להבחין פוליטיקאים זה מזה הוא מעשי השחיתות שלהם.
מה שפעם היה "יונה", "נץ" וכינויים מעין אלו, נעלם. הברירה בין "יונים" ו"נצים" כבר אינה עומדת לרשותנו; מה שנותר הוא הברירה בין "האנס המתחסד", "המטריד", "אוכל החינם במיליונים", "העושה לביתו", "מקבל המעטפות מלאות המזומנים על ידי שליח ישירות לדירתו", "עבריין התנועה הסדרתי", "חותם הצ'קים", "מקבל ההלוואות הבנקאיות", "המבקר בתיאטראות בחינם", "ידידו של המיליארדר", וכדומה. לכן, כש"נחשפת", למשל, התנהלותו של נתניהו בחו"ל עלינו לברך על כך: פתאום מתגבשת זהותו, ואנו יודעים אם אנו בעדו או נגדו. במילים אחרות, אפשר להתווכח. אפשר ליצור "מחנות". השחיתות מחייה את הפוליטיקה ואת הוויכוח האידיאולוגי, אם כי, כמובן, כפארודיה מבהילה.
(הדבר שמזהה את הפוליטיקאים היום ומבחין אותם זה מזה אינו עמדותיהם אלא כתב האישום והעבירות המיוחסות להם, ו/או החיקוי הנלעג – הדמות מ"ארץ נהדרת". אפשר להבחין בזה אצל ילדים, שמכירים את הפוליטי אך ורק דרך המסננת של הקריקטורה הטלוויזיונית; המבוגרים מכירים את הפוליטיקה דרך המסננת של שערוריית השחיתות).
מתחת לשולחן 
למליארדר גיידאמק זה לא יזיז את הציפורן
שחיתות לא שחיתות, יחפשו אותו לא ימצאו כלום.
הוא הביא שיטה חדשה של כסף פרטי לציבוריות הישראלית, וכזה דבר עוד אף אחד לא עשה.
במקום שמדינת ישראל תמגן את שדרות, הוא ממגן
מדינת ישראל הפכה את שדרות לעיר רפאים, לאף
אחד לא אכפת ממה שקורה לתושבים שם חוץ מגיידמק.אז שחיתות לא שחיתות, מה שקובע זה הכסף הפרטי,בגלל זה הוא ייכנס לכנסת הבאה.
ובתפקיד בכיר ביותר.
ד"א השחיתות שאתה מדבר עליה היא אותה שחיתות שנעשית בפועל בידי גיידמק, אבל למדינת ישראל לא אכפת לשדרות אז יהיה לה אכפת מהכסף שזורם לשדרות.?
מי שמשאיר עיר רפאים שתושביה נהרגים בלי מיגון הוא הפושע הכי גדול.
אהבתיאהבתי
האידיאולוגיה היתה מראשיתה המצאה נאה, שנועדה למסך את תאוות הכוח והשחיתויות. באקלים החם שלנו, לא נוח ואף מגרד ללבוש גלימות כאלה,
אהבתיאהבתי
נראה כי "החשיפה" אודות התנהלותו של נתניהו בחו"ל היתה עוד בלון חסר ערך של העיתונות – מדוע לא "חושפים" את קבלת הכספים של מר ביילין מהאיחוד הארופאי בדרכים אלו וחארות ???
אהבתיאהבתי
בתגובתי היה אמור להכתב "אחרות" ובמקום כך יצא משהו אחר…התבלבלו האותיות
אהבתיאהבתי
אתה צודק. אבל אתה לא.
המשטר החד-מפלגתי קיים כפי שמעמדות קיימים, וכמו שדרכים מסוימות לשכפולו של האי-שווויון באמצעות טעם, סגנון ודפוסי חשיבה קיימים גם קיימים. אבל הקיום שלהם הוא אובייקטיבי. הסובייקטים אינם מודעים להם. המערכת כולה תלויה בכך שיכחישו אותם. הישראלי אינו חושב שכולם אותו דבר. יתרה מזאת: כשהישראלי כבר חושב ש"כל הפוליטיקאים אותו דבר", הוא מתכוון שהם שווים בשחיתותם – כלומר: הוא מאמין שלמרות הדיפראנס האידיאולוגי (המדומה) ביניהם, דווקא השחיתות מאחדת אותם (גם כן באופן מדומה). החשיבה הזאת מסוכנת. הנה הנה כבר מהדהדים ברחובות הדי קריאות, גלי קול המוחזרים (מעשה-שטן!) מן העתיד: דוצ'ה, דוצ'ה
אהבתיאהבתי
הבחנה חשובה שצריך להזכיר:
ההבדלים בין נתניהו, אולמרט וברק הם מזעריים.
אהבתיאהבתי