החשש:

13 תגובות בנושא “החשש:”

1. בעיקר שתי הפסקאות הראשונות. השנייה במיוחד מנסחת איזה חשד (חשש?) שמקנן אצלי זה זמן מה.

   אהבתיאהבתי

2. מצביעים כבר כמה עשורים שהציבור מעדיף מהדורות חדשות ועיתונים שמרעיפים עליו איומים. לפי מה שהבנתי הפסיכולוגים מסבירים שזהו סוג של ריגוש שאנשים מתמכרים אליו, ועל כן מתחילים לצרוך אותו באופן קבוע. בקיצור: זה משתלם כלכלית.

   אהבתיאהבתי

3. The American People

   http://www.eod.com/americanpeople/

   The American People. You hear an awful lot about them. Politicans, especially, are experts: they know what we want, need, feel, think, deserve, demand. So we thought we’d start keeping track of who’s claiming to speak for us, the American People. Who speaks for you?

   Quotes are automatically selected from all election-related wire service stories available through Yahoo.

   אהבתיאהבתי

4. שעניין החשש פשוט משתלם כלכלית, ושנתת קרדיט מיותר לעורכי העיתונים. אפשר לנסח זאת גם כך: הפחדה – חרדה – צרכנות. אדם חרד מחפש דבר מה שירגיע את חרדתו, וההפחדה החוזרת מניעה שוב את המעגל הסגור, וגם מאשרת את החששות.וההפחדה הזאת היא חלק מעיסוק נרחב יותר בנושא האלימות -אלימות ומין – אלה הנושאים החמים והמוכרים.לדעתי מדובר יותר בניצול לא אחראי של מצב חרדתי לצרכי מכירה, מאשר בביטוי של חרדה.

   אהבתיאהבתי

5. בקיצור החשש מהחשש שאין צורך לחשושש ,יש מי שדואג שנחשושש .אז אל חשש .
   יו כמה שזה נכון .

   אהבתיאהבתי

6. עלתה בדעתי עוד דרך להתמודד עם "החשש:: לשנות את הניקוד של המילה. מ"חשש" בחטף-פתח, ל"חשש" בשווא, כדרך שאנו, היהודים האשכנזים, מבטאים בהקשר של ספק הלכתי. ואז זה אפילו מצחיק:
   החשש – ראשים כימיים-ביולוגיים
   the khshash

   והאתר של "העם האמריקאי" מעניין מאוד. אני מניח שאפשר ליישם אותו כאן עם "עם ישראל" או "הציבור". "הציבור לא טיפש
   רפי", וכו'.

   אהבתיאהבתי

7. החשש אינו של עורך העיתון. זה חושש רק למכירות עיתונו, ולכך שמתחריו יפרסמו חשש בהבלטה והוא יישאל (על ידי המו"ל, או העמיתים בברנז'ה), 'תגיד, איך פספסתם את החשש הזה? סיפור גדול'. אבל אם כך יש לשאול, של מי החשש? זהו חשש של הממסד הביטחוני, של המדינה, ולא מפני פיגוע כפי שנאמר בכותרת – כי אם מפני העדרו, ויותר מהחשש מהעדרו של הפיגוע, מטריד כאן החשש מהעדרו של החשש.

   החשש אינו מנוער קיצוני, מתבצר ומתאבד – אלא מהעדרו. הכותרת נועדה להבטיח קיצונות, התבצרות והתאבדות. החשש מבטיח את קיומו באמירתו. כמו לחש מאגי המשנה את המציאות, גם הכותרות האלה הופכות את קוראיהן (או לפחות כמה מהם) לדמות הקיצוני, המתבצר, המתאבד – אזרחים צייתנים גדורים בגבולות זהות עבים כקווים האדומים שבמסגרות כותרות עיתוני הבוקר

   אהבתיאהבתי

8. תודה על ההערה החשובה.

   אהבתיאהבתי

9. האם חני שהגיבה כאן אינה צודקת?
   מהיכרותי עם כמה אנשי תקשורת (יש
   מהם שאותם אני דווקא מעריך ביותר),
   נראה לי גם שמדובר בניצול ציני של
   חרדות הציבור. כלומר, אולי יש ציבור שעונה
   למודל שהצגת, אבל יש שכבה אליטיסטית
   שמתאים לה מודל אחר?
   לא שציניות אין מקורה בחשש או בחרדה מסוג
   כלשהו. ציניות היא תופעה מורכבת שיש לה
   גורמים מבהילים רבים כמדומני. אבל אינני
   בטוח שפצצת האטום הוא אחד מהם?
   ד"ת

   אהבתיאהבתי

10. אם יורשה לי להעיר, הרי אפשר להגיד בדיוק את אותו הדבר על התקווה. אז מה, בכל פעם ששרים את התקווה אז צריך יהיה להגיד שזאת התקווה של מישהו, נפתלי הרץ אימבר, או איך שקראו לו?

    אהבתיאהבתי

11. לא נראה לי שזה עניין של אליטיזם או לא. את הכותרות האלו כולם קוראים, אפילו בעוברים ברחוב, וזה פועל באופן מאוד בסיסי. אין מי שלגמרי משוחרר מזה. ולגבי הפצצה, אני חייב לומר לך שאני לא מצליח להיבהל מהפצצה האירנית, למרות שניסיתי. יש דברים יותר מבהילים. למשל, השיעולים שתוקפים אותי כל פעם שאני עובר ברחוב ארלוזרוב בתל אביב. זה כאן, עכשיו, חריף, משפיע. ויש עוד.
    בעניין "התקווה", התשובה היא כמובן כן, ולכן אני מזיז את השפתיים ולא ממש שר ברוב המקרים.

    אהבתיאהבתי

12. "הפועל מרמורק נצלה מירידה" היא ידיעה שאמורה לנסוך אושר בלב כל אדם שטיפת הגינות בסיסית מקננת בקרבו. זו הפועל מרמורק, לא שעריים האימתנית או משהו אחר. מי יכול שלא לעלוז לשמע ידיעה כזו? תהיה רציני.

    אהבתיאהבתי

13. העיתונות הישראלית הפכה לעיתונות ההפחדה.

    http://akizel.blogspot.com/2008/04/blog-post.html

    אהבתיאהבתי

סגור לתגובות.