יֵשׁ עוֹד תִּקְוָה לִפְגֹּשׁ בַּאֲנָשִׁים כַּאֵלֶּה, בְּטָעוּת. נִכְנַסְתָּ כְּדֵי לִשְׁתוֹת, לָשֶׁבֶת, הַמָּקוֹם בְּשִּׁפּוּצִים, הַסֵּפֶר לֹא בִּמְקוֹמוֹ, אֶלָּא בַּעֲרֵמָה אַחֶרֶת, וְלָקַחְתָּ אֶת הַסֵּפֶר שֶׁהָיָה מוּנָח שָׁם לְצִדּוֹ, וְהוּא נָפַל בִּגְלַל תְּנוּעָה לֹא זְהִירָה שֶׁל הַמּוֹכֶרֶת, שֶׁסִּפְּרָה עַל תְּלָאוֹתֶיהָ בַּחֲנוּת, חֲנוּיוֹת גְּדוֹלוֹת מְכַרְסְמוֹת אֶת עֶצֶם הַסִּפְרוּת, וְהִיא הֵרִימָה וּבְטָעוּת נָתְנָה לְךָ אֶת "אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ", חָשְׁבָה שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר אַתָּה, אֲבָל סֵרַבְתָּ וְיָצָאתָ, וְאוֹר הָיָה מוּנָח עַל הָרְחוֹב כְּמוֹ שַׂקִּית נַיְלוֹן קְרוּעָה מִסְתַּבֶּכֶת, וְהִסְתּוֹבַבְתָּ כְּדֵי לַחֲזֹר, אֲבָל הָעֹתֶק כְּבָר נִמְכַּר לְמִישֶׁהוּ אַחֵר, וְשׁוּב אַתָּה יוֹצֵא, נִרְגָּז, וּפוֹגֵשׁ יָדִיד שֶׁלֹּא רָאִיתָ כְּבָר שָׁנִים, וְהוּא מוֹשֵׁךְ בִּמְעִילְךָ, גּוֹרֵר לֶחָצֵר אֲחוֹרִית שֶׁל בַּיִת, נֶאֱבַק לְהִשְׁתַּחְרֵר, בְּכֹחַ רַב, וְשָׁם, בֵּין פַּחֵי אַשְׁפָּה, כּוֹרֵעַ, הוּא חוֹלֵץ אֶת הָעֹתֶק הָאַחֲרוֹן, זֶה בִּשְׁבִילְךָ, קַח, קַח, וְאַתָּה מְסָרֵב, וְהוּא מִתְעַקֵּשׁ וּמַרְאֶה פָּנִים קָשׁוֹת, וּמְהַדֵּק יָדַיִם בְּחָזְקָה, יוֹם הֻלֶּדֶת שָׂמֵחַ, קַח אֶת הַסֵּפֶר אוֹמְרִים לְךָ, וּבִמְבוּכָה אַתָּה מֵגִיחַ מִשָּׁם, מְטֻנָּף, וּבְתִיקךָ הַסֵּפֶר, שֶׁיִּהְיֶה, וְחוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ וְיוֹשֵׁב וּלְכֹל רֹחַב הַמַּבָּט, שָׁמַיִם רְחָבִים, עֲנָנִים חוֹלְפִים בְּצַמְּרוֹת עֵצִים מֵעַל שָׂדוֹת, אַתָּה מַאֲהִיל עַל עֵינֵיךָ מִפְּנֵי אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
נכתב על עותק של "אנשים כמונו" מאת רוברט בליי, מאנגלית: משה דור, הוצאת קשב לשירה, 2008, 9.4.08.
מתחת לשולחן 