בחופשתנו האחרונה בפאריס פגשנו באחד מבתי הקפה אדם כבן חמישים, בעל זקן-מידות עשוי תלתלים-תלתלים, שהיה בעל מחשב-נייד משוכלל, שהבחין במבטינו ופתח בשיחה. הזדהינו, כרגיל, כגרמנים ואף הנחנו את דרכונינו הגרמניים כבדרך-אגב על השולחן, והגבר המזוקן, שכמדומה לא הבחין בכך, הפך את המחשב אלינו והראה לנו את האתר שלו, תוך שסיפר לנו כי הוא במוצאו בן לעם האשורי, ושאיפת חייו, עליה הוא עמל כבר כמעט שלושים שנה היא שיבת הפזורה האשורית למולדתה, הקמתה מחדש של נינווה הבירה והחזרת הארמית לשימוש שוטף. דרך האתר שלו כבר גייס כמה עשרות אלפים מבין שני מיליון האשורים הגולים, שביום פקודה יארזו את חפציהם וישובו הביתה. בהתרגשות לא מוסתרת סיפר לנו על קבוצת הכדורגל האשורית השוודית הנודעת, Assyriska Föreningen, שהוא אחד מאוהדיה המושבעים, ושהבטיחה את השתתפותה במשחקים החגיגיים שילוו את הכרזת העצמאות של המדינה ואת חגיגות העצמאות של המדינה, אמר, ובחרדת קודש תיקן: האימפריה. שאלתי אותו מה יעשה, כנשיא האימפריה האשורית המחודשת, לאחר שתיכּוֹן המדינה לשביעות רצונו, והוא, כממתיק סוד, סיפר לנו כי מיד עם הכרזת המדינה וקבלתה כחברה בארגון האומות-המאוחדות יגייס את הצבא האימפריאלי ויעלה על יהודה וירושלים, על מנת, כדבריו, להחריבן עד היסוד.