תָּמִיד אֲרוּחוֹת הַבֹּקֶר הָאֵלּוּ
בִּמְלוֹנוֹת לְלַיְלָה אֶחָד, נֶחְפָּזִים
בְּשֶׁבַע בַּבֹּקֶר, דְּשֵׁנוֹת וּמְהִירוֹת, בָּשָׂר דַּק,
בְּטֶרֶם יֵצְאוּ אֶל הַיּוֹם הַבָּא, לְמַרְגְּלוֹת
הָרִים אוֹ עַל שְׂפַת אֲגַם, "כְּמוֹ בַּתְּמוּנָה",
סַנְטֵר חוֹלֵף מֵעַל הַתַּיָּרִים הַקְּשִׁישִׁים עֲבֹתֵי-הַגַּבּוֹת
לוֹגְמִים אֶת הַתֵּה בֶּחָלָב הַנּוֹדָע לְשִׁמְצָה, כְּבָר מִחוּץ לַמִּשְׂחָק,
מְפַעְנְחִים מִלָּה-מִלָּה בְּעִתּוֹן בַּלָּשׁוֹן הַשַׁלֶּטֶת בְּבֵית הַמָּלוֹן
מְזַהִים אֶת הָאֵרוּעַ, שָׁם – הַרְחֵק – בַּבַּיִת – הוֹ לֹא –
נִזְהָרִים שֶׁלֹּא לַעֲקֹף אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בַּתּוֹר לַלַּחְמָנִיּוֹת, מָחָר כְּבָר יִהְיוּ רְחוֹקִים
מָחָר כְּבָר עַל הַר עַל פִּסְגָּה – מִתְנַשְּׁפִים, בְּתִיק הַצַּד לַחֲמַנִיָה יְבֵשָׁה – מְאֻבָּן רִאשׁוֹן שֶׁל הַטִּיּוּל הַזֶּה
אֲבָל הַיּוֹם עֲדַיִן עַל שְׂפַת הָאֲגַם, כּוֹתְבִים
הַבַּיְתָה מִתּוֹכְכֵי מוּזֵאוֹנִים כּוֹתְבִים
שִׁירָה עַל נְיָרוֹת מִכְתָּבִים שֶׁל בָּתֵּי מָלוֹן לְלַיְלָה אֶחָד
בְּעֵט שֶׁכּוֹכָבִים רְשׁוּמִים עַל רְקִיעוֹ, כְּמוֹ בַּלַּיְלָה.
 
 

מלון וינה, 27.4.08