רק רגע, מר לונדון, ירון, ירון, ירון, אני מבקש, ירון, תן לי להשחיל מילה, מוטי, הרי הבטחת לי בשיחה המקדימה, מוטי, הרי הובטחו לי חמש דקות רצופות, ירון, אני מבקש, אני נושא מסר לעַם, ירון, לא הוסקו נגדי מסקנות אישיות, עמדותיי בנושא ברורות, אה… ואני רואה את עצמי כשיר לחזור לכהונה שנייה, אהה… נועצתי, נועצתי, סליחה, נועצתי בעורכי דיני, סליחה, אתה תיתן לי לסיים את דבריי, דן, נועצתי בעורכי דיני והובהר לי כי אין קלון, אני חוזר, כי אין קלון בעבירות שמיוחסות לי, וכי אין מניעה, סליחה! סליחה! אין מניעה, חוקית או אחרת, אני כבר מסיים רפי, כי אשוב לתפקידי הקודם. תודה לכם. תודה למאזינים. לא, תסלח לי, תסלח לי, אדוני, לא, עד כאן, זו שאלה של סטודנט שנה א' למשפטים, תפתח את ספר העונשין, לא התקיים יסוד העבירה, לא היה יסוד נפשי, חצית כל גבול אדוני, אני השתחררתי מצה"ל בדרגות סגן אלוף, ובטח שלא אתה תלמד אותי יהדוּת, כן? העַם חזק, אותי לא ילמדו על ביטחון, הציבור ישפוט, מדובר בשערורייה, במחדל. מדובר באדם שאינו ראוי להנהיג, עם כל הכבוד! עם כל הכבוד! ההנהגה כשלה, איבדנו את הדרך, אבדה דרכנו, תקרא עיתונים, לך אני צריך לומר את זה? אתה עוד קורא לעצמך עיתונאי? אני בא ואומר, הוועדה עשתה את מלאכתה נאמנה, במלחמה היו הישגים, אל תגיד שלא היו הישגים, הלמנו בהם, היועץ המשפטי אמר את דברו, הלמנו בהם, זו לא שאלה של כן חיבקתי או לא חיבקתי, אני לא מעוניין להיכנס לשאלה הזו בכלל עכשיו, הרי הדיון הוא דיון ביטחוני, תסלח לי, לא, תסלח לי, אני מדבר עכשיו, מדובר. במלחמת. מגן. לא מדובר כאן בפעולה הקרקעית, אני לא מתייחס לפעולה הקרקעית, הכנסתי את הלשון או לא הכנסתי את הלשון, נו באמת, הלמנו בהם, אני מתבייש לשבת כאן באולפן, לאיזו רמה הגיע הדיון, "הלשון", אתם עטים עלינו כמו עלוקות, ראש הממשלה אמר דברים ברורים, ראש הממשלה נתן לי גיבוי מלא, מבחינתי הפרשה סגורה, הלמנו בהם. אני מתחנן, אל תערבו את צה"ל בפוליטיקה, שנים אני חרד מפני התופעה הזו, הפוליטיקאים דבקים בכיסאם, רפי! זה דבר שלא היה כדוגמתו, ואתה מנסה לגרור שׂר בישראל לחדר המיטות, נו באמת, אני מתבייש בשבילך. לא זו השאלה. ראֵה, דן, עניינים אישיים זרים לי. תמיד הייתי ישר עם עצמי ועם הציבור. הבטתי לציבור בעיניים. אתם אומרים "עבירות מין", אז תגידו, שיהיה לכם לבריאות, אתם מובילים לגבולות אושוויץ, אני לא צריך להביא לך תעודת יושר, אתה קאפו, אתה קאפו קטן, יודנראט, אל תקטע אותי! רפי, רפי, היודנראט קוטע אותי, אני מבקש את עזרתך, לא, בסדר, אפשר לסיים את הדיון וללכת הביתה, הרי כבר חרצתם משפט, הפכתם אותי לג'ק המרטש, צלבתם אותי בכיכר העיר, אבל אני נותן דין וחשבון רק ליושב במרומים, טומי. תצחק, תצחק. השאלות שאתה שואל, נו באמת, זה לא לכבודך, עזוב, דן, דן, עזוב. הרי לא בשביל להתייחס למפקדים כאלו ואחרים פשטתי את המדים ונכנסתי לעשייה במלוא הקיטור. תן לי, תן לי, רפי, אני מבקש, תן לי. שׂהדי במרומים! שׂהדי במרומים! אתה מנסה למשוך אותי בלשון ואני נחוש לא להיכנס לעניינים אישיים. היועץ המשפטי קבע שהייתה הסכמה, שאין אחריות פלילית, החיילת הסכימה, הלמנו בהם, תקרא את חוות הדעת של חוקרי מצ"ח. לא… לא… תן לי, תן לי להגיב לזה, אתה תיתן לי את רשות הדיבור… סליחה? סליחה? לא בשביל זה הפשלתי שרוולים ועזבתי את לשכתי בקריה. ולשאלתך, הוא אדם בזוי, הוא לא ראוי ללבוש את המדים, אני בפירוש קורא לו להתפטר. הרי אילו הוא היה מנהיג אותנו ב-38' מלחמת-עולם הייתה פורצת, עשה לי טובה! הוא היה חובר לגרועים שבּ… לא, סליחה! לא אכנס לעניינים אישיים! הוא ריצה את עונשו, הנשיא חנן אותו כחוק, על מה אתה מדבר? רוצח עשיתם ממנו? אנס? הוא חתם על צ'ק, סלח לי, לא, לא, מר ויצטום, אתה תיתן לי לסיים, הוא חתם על צ'ק, הוא לא היה מודע שהוא חותם, סליחה, לא הייתה כוונה פלילית, עמנואל, לא היה זדון ולא היה קלון, לא, לא אזכיר את שמו, הציבור יודע במי המדובר. אני עומד על כך שאני יכול לחזור לכהן בתפקידי. למה לא? אני שואל במלוא האחריות: למה לא? רצחתי מישהו? לא, כי אם רצחתי מישהו אני רוצה לדעת את זה! סליחה? סליחה?? היועץ המשפטי קבע מפורשות, לא, לא, בוא נעמיד דברים על דיוקם, עורכֵי דיני, לא, הלמנו בהם, היועץ המשפטי קבע מפורשות כי, מר לונדון, הרי במאמרך, הרי עמוס עוז עצמו כתב, סליחה! סליחה? אתה קורא לי "יודנראט"? אני מפסיק את הדיון ברגע זה, אין לי עניין להמשיך בדיון. במבחן התוצאה יצאתי זכאי. אמת, לא סיפקנו את הסחורה. גם הם לא סיפקו את הסחורה. מי סיפק את הסחורה? הרי אתה תמכת כעיתונאי בכל המהלכים שיזמנו מהיום הראשון, מה אתה בא אלי בטענות? עשיתי לביתי, אין בכל כל בושה. הבאתי לחם לילדיי, האם אני צריך להתנצל על כך? אני מוחה על הרמיזות האלה! אין בעבירות קלון, תסלח לי טומי, תסלח לי, היועץ המשפטי אמר את דברו, מדוע אני צריך לחזור על דברים ידועים? אני אוחז בנוסח המלא של הדוח. אתה קראת את הדוח? דן, דן, סליחה… סליחה! אתה הרי משפטן, איך אתה יכול לומר דבר כזה? קראת את הדוח או לא קראת? יש בידי פסק דין, אני מוכן לקרוא מתוך המסמך. סליחה, אני מבקש, שמי הטוב עומד כאן על כף המאזניים. עזוב, באמת, ירון, מר לונדון, ירון, ירון, תן לי עוד מילה, הלמנו בהם, הרי שאלת שאלה, תן לי לענות למען השם. זו התבטאות מאוד לא פשוטה שנשמעת לאחרונה מעל גלי האתר, ואין פוצה פה ומצפצף, בתוך עמי אני יושבת, שהדי במרומים! אפשר להשיב לשאלתך??? אני לא יכול לעבור עליה לסדר היום. יש חוק במדינת ישראל, הרי היועץ המש
פטי זימן אותי לשימוּעַ. אני הייתי בשימוע, אתה היית בשימוע? בסופו של יום, מי היה בשימוע? לא, לא. לא! בסופו של יום, בסופו של יום רפי, בסופו… לך תחבור אליהם במוקטעה! לך, לך תחבור אליהם, יגישו לך שם… בבקשה, איך אתה מחווה דעה על שימוע שלא נכחת בו? נכחת או לא נכחת? תענה לי לשאלה הזו, נכחת בשימוע או לא? למה אתה מתחמק מתשובה? דן, סליחה, אני קודם כל אזרח ורק אחר כך שר המשפטים. שהציבור ישפוט אם מעלתי בקופה הקטנה או לא. זו לא שאלה של מעטפות כאלו או אחרות. מצפוני נקי. לא לקחתי פרוטה לכיסי. לא הרמתי טלפון לבנק או כן הרמתי טלפון לבנק זה ביני ובין בורא עולם. דן, אני מבקש, בשעה קשה כזאת, כשהדם עוד לא נשטף מהמרצפות, תסלח לי, אההה. אני שומע בין השיטין של דברייך ביקורת אישית, אהההה, על התנהלותו של לוחם ומפקד בצה"ל, כן, תרשה לי, תרשה לי. הרי מדובר באחד ממשחררי המטוס החטוף, אההה, אז הוא מעד, כשל, למה לבצע בו לינץ' תקשורתי? למה למצוץ את הדם? אני אומר, ירון, על כל פגז, על כל ילד, אני אומר, על כל פיפס שהם יעשו, הרי הריבונות בסכנה, אני הכנסתי לה ידיים? סליחה, מה הקשר בין ריבונות והחיילת? עשה לי טובה, אני מנתק את המיקרופון וקם והולך מכאן. ערב יום הזיכרון ותראה עם מה אני צריך להתעסק. ירון, רפי, תן לי להשחיל מילה, הרי נסעתי עד לאולפן, רבותי, אני מציע שלא ניגרר לפוליטיקה קטנה, הרי האירני מתפּיח אורניום אז ווי ספּיק, בואו נשים דברים בפרופורציות. השאלה היא לא מעילה כזו או אחרת, מי שרוצה לעסוק בכך שיבוּשׂם לו. מדוע לא פותרים את בעיית הקסאמים, מדוע לא נותנים לצה"ל הוראה להלום בהם? מתי נסיר את כפפות המשי? אדוני, סליחה, לא אתה תקרא לי יהודון! אני שב ואומר, דן, אתה שוב מנסה למשוך אותי בלשוני. זה לא הזמן לפוליטיקה קטנה. יש להתאחד מאחורי מפקדיו הבכירים של צבא העם, מי בסדיר ומי במילואים. לא באתי לפוליטיקה בכדי לעסוק בסוגיות אישיות, לא באתי לחלק ג'ובים, איני עוסק בזה ומעולם לא עסקתי בזה. לא, לא, סליחה, אתה תסלח לי, אני צריך את הכמה-מיליונים האלו? נו באמת, מִשאלתך עולה שאינך מכיר אותי. היועץ המשפטי קבע מפורשות, החיילת הסכימה, ומכל מקום חלה התיישנות, לא הזמנתי אותך לחדר המיטות שלי ותודה לאל גם אין בכוונתי להזמין אותך, תמונתי תלויה בכל בתי הספר, מר לונדון, ערוץ שתיים, אני מבקש לכבד אם לא אותי הרי שאת מוסד הנשיאות, הרי העניין איננו עניין אישי, הלמנו בהם. היועץ המשפטי, אני אמסור את גרסתי לחוקרים ולא לך, עם כל הכבוד, על מה אתה מדבר, איפה אתה חי? "חקירה באזהרה", נו באמת, יום אחרי יום השואה, בושה, תתבייש לך, אני מתבייש, הרי חזרתי אמש מטרבלניקה, היועץ המשפטי, לא, אתה תיתן לי לסיים משפט, היועץ המשפטי
 

6 תגובות בנושא “מונולוג של אישיות בכירה (בלתי קריא)

  1. והוא מצליח.הוא מצליח לעבוד על הציבור.ההוכחות נמצאות בכל פינה .ול"תפארת", וגומר.

  2. אבל מהותית זה פאסה, הרי כל הקוראים מסכימים איתך מראש, אתה לא מאתגר את התובנות שלהם, כמעט אפשר להגיד חכם על חלשים (אפילו הפוליטיקאים-עצמם מסכימים איתך מראש ומודים שיועצי התקשורת שלהם מורים להם לדבר ככה). המובן מאליו לא צריך להכתב, גם כשהכתיבה עצמה היא מבריקה. זה יכול להיות טוב כרפליקה בתוך יצירה שהולכת לאן שהוא, לא כקטע עצמאי.

  3. מדהים, נכון, ומדויק להפליא. שפו!לך דרור כמובן שהמצוטטים הם כל כך רבים שהופכים לפארסה מערכונית.

סגור לתגובות.