פורסם ב מאת דרור בורשטיין

4 נשים – נשים בחומוס – מעלית – שקית

1. ברשימת רבי המכר השבוע (פרוזה) 40% מכותרות הספרים כוללות את המילה "אישה" או שם של אישה.

2. בהיתי קצת בערוץ שידורי מוסיקה בחומוסיה. מוסיקה שמכנים אותה אצלנו "ים תיכונית", שהיא לשון נקייה למוסיקה "מזרחית" (ממוסחרת), שהיא לשון נקייה למוסיקה ערבית (ממוסחרת). כלומר פופ עם קצת אותיות גרוניות. צפיתי (הקול היה כבוי, כך שיכולתי רק לראות את הקליפים) בכמה שירים, אולי שבעה ברצף. ולא יכולתי שלא לשים לב, שכל השירים מספרים סיפור אחד: יש גבר. יש את "האישה שלו". היא "יפה". כלומר יפה על פי הדימוי המגזיני. כלומר מטופחת ומעוצבת. גם הגבר מטופח ומעוצב. הגבר (שהוא הזמר) מראה לצופים שיש לו אישה שווה. לכאורה הוא מראה את הערצתו לאישה שלו, אבל למעשה הוא מבקש מהצופים שיקנאו בהערצתו לאישה הזו, ולמעשה, בהערצתה כלפיו.

3. מצחיק מאוד. אבל למה? בעיקר בגלל ה"דרמה". השהיית הרגע כדי "לפוצץ" אותו במשמעות, שכל סדרת טלוויזיה (כל אמנות?) מבוססת עליה.
 
4. מראה עצוב: שקית ניילון נשובת רוח נסחפת מזרחה בנחל הירקון, מפרשׂ בלי סירה.
 

19 תגובות בנושא “4 נשים – נשים בחומוס – מעלית – שקית”

  2. הקליפים האלו על נשים. הגבר הוא בתפקיד המתבונן. הוא שר את השיר, והאישה מראה את עצמה, לו ולצופים.
    למשל:

    אהבתי

  3. המוסיקה "המזרחית" הישראלית היא לא לשון נקייה למוסיקה ערבית, ממוסחרת או לא. היא יותר דומה למוסיקה יוונית או תורכית.
    אני חושבת שהיא זכתה לכינוי "מזרחית" כי יוצריה הן בני מה שמכונה "עדות המזרח", שזה לשון נקייה ליוצאי מדינות ערב, למרות שאני לא רואה איפה נמצא כאן הלכלוך.
    חוץ מזה מה שכתבת באמת מאפיין את הקליפים של אותו ז'אנר פופי מסולסל ואיום (לטעמי).

    אהבתי

  6. חבל. גם במקרה של הופמן הוא הגיע עם פרה-קונספציה מטופשת והכפיף את כל הטקסט אליה באופן שעיוות לגמרי את רוח הטקסט המקורית.

    אהבתי

  9. השהיית הרגע כדי "לפוצץ" אותו במשמעות, שכל סדרת טלוויזיה (כל אמנות?) מבוססת עליו.

    לא הבנתי למה או למי מתייחס ה:
    "עליו"

    אשמח אם תוכל להסביר ואולי גם לפרט מעט

    אהבתי

  10. דרור
    מה חדש?
    אני לא מסכים איתך שעל פי השירים הוא רוצה שיעריצו אותו על ההערצה שלו עליה
    הוא כן רוצה שיעריצו אותו על "שהביא כוסית" , זה כן

    לגבי הערצה, איך קוראים לזה בנימה מזרחית כבדה? רקורסיבית, קרי מעריץ את המעריץ וכו'
    זה נראה לי דווקא קטע נשי. שהגבר מעריץ את אשתו זה מעורר את האשה הצופה לא את הגבר.

    לגבי דיכאון, זה אחרת. בעיקר בשירים מזרחיים; הערצה על דיכאון כנה שלו עליה שעזבה. זה כן יכול להיות הערצה או הערכה גברית, או אולי, הזדהות

    אהבתי

  12. לאורחת: טעות שלי. לא "עליו" אלא "עליה". תיקנתי. העניין הוא בזה, שבספרות אתה לא יכול לאכול פלאפל בלי להיזכר בדודך יחזקאל שהיה מוכר פלאפל במעברה, ואשתו השניה לא הביאה ילד, וכשכן הביאה, הילד הפך לאלוף הוקי קרח. המון משמעות על חצי מנה. במערכון זה מוקצן טיפה, ולכן מצחיק.
    לאודי, אני מסכים לניסוח שלך. התכוונתי בערך לזה, שהוא מביט בה מאוהב, כדי לעורר קנאה.
    אני לא בטוח בעניין הנשים-גברים, זה יכול לפעול דו-כיווני. אבל די לנסות לדמיין קליפ כזה של זמרת שהגבר שלה מכרכר ומפזז, כדי לראות את העניין. ואולי יש כאלה, אני ממש לא מתמצא לאחרונה.
    לאייל, מילה בלשון נקבה אינה בהכרח נקבית. אין שום דבר נשי בכורסה למשל, או באספלנית. אבל המילה "אישה" כשלעצמה קוראת לקוראים מסוימים.

    אהבתי

  13. כן, דרור, אני יודע שאין למלים כמו בננה או מלחיה קשר ישיר לנקביות. אבל משהו בכל זאת מציק לך בריבוי הנשיות בכותרים הנמכרים ולמען האמת הא מציק גם לי. אף על פי כן אני חושש שאצלך וגם אצלי המניעים הם לא נאותים לגמרי. נדמה לי שהמילה אישה ונגזרותיה מבטאות בעינינו משהו קצת ירוד מתחום תרבות הפנאי (אגב, נדמה לי שבסיבוב הקודם המילה המנצחת היתה "אהבה") ולכן אנחנו מעקמים את האף. לי באופן אישי יש קונפליקט עם זה, כי אני חושד שרבים רבים הספרים בהיסטוריה שנקראו על שם גברים, ולאיש זה לא עצבן את הסרעפת.

    אהבתי

  14. לא זכורים לי הרבה ספרים שהמילה "גבר" מופיעה בכותרתם. סרטים דווקא כן.
    וזה לא מעצבן, זה מעניין, זה הכול.

    אהבתי

  15. אייל?

    "נדמה לי שהמילה אישה ונגזרותיה מבטאות בעינינו משהו קצת ירוד מתחום תרבות הפנאי "

    ירוד – כמו אמבה תרבותית? כמו סנדלית?

    אכפת לך לפרט קצת? או אפילו הרבה?

    אהבתי

  16. ראיתי פעם סרט שנשים דיברו בו על עצמן ועל הנשיות שלהן, ואחת הנשים אמרה שאם, בהשאלה, הגברים הם כמו עצים, אז הנשים הן הפרחים שבעציצים.
    זאת אומרת, באירוניה, שהנשיות היא מין גירסה או עיבוד של של הרוח החופשית, של מה שנטוע בקרקע ומתקיים בה בטבעיות וכבשלו. הנשיות כ"זן" תחום ומבוית.
    רשימת רבי המכר מזוהה כאן בשנים האחרונות עם טעם נשי בעיקר, עד כדי כך שנשים סופרות מתנערות מה"נשיות" שלהן ושואפות לכתוב כמו גברים, כדי להתבדל מהסביבה הפופלרית של הספרות הנשית.
    את צריכה להבחין בטון המוטרד של מה שכתבתי ולא להתרעם באופן מיידי,
    ואם כבר אני נדרש לדימויים שלך, אז נראה לי שהמצב הוא הפוך במקרה זה – הספרות "הנשית" חוטפת על הראש דווקא בגלל ההעזה לזקוף אותו.

    אהבתי

  18. התגובה הקודמת שוגרה מהר מדי

    לא כל סופרת-אישה כותבת בהכרח ספרות-נשים.
    אבל מכאן עוד ארוכה הדרך לקביעה השרירותית שלך, לפיה "נשים סופרות מתנערות מהנשיות שלהן ושואפות לכתוב כמו גברים"
    הכמו גברים זו קפיצה רחוקה מדי. הן לא רוצה להיות מתוייגות כסופרות שכותבות כתיבה נשית, אלא מעוניינות לפנות לכלל הציבור. לא כל מי שאינה כותבת ספרות נשית היא בהכרח שואפת לכתוב כמו גבר. כאילו אמרת שגבר כותב כתיבה כללית. זו בדיוק הטענה הכי עתיקה של הפמיניסטיות, שהגברי אינו הכללי.

    אהבתי

  19. לומר את האמת ביחס למוזיקה בת אלף השמות. מכבסת מלים.
    במקום בית חולים – מרכז רפואי.
    במקום כוח אדם – משאבי אנוש.
    במקום בית אבות – בית גיל הזהב
    במקום ניגר – אפרו אמריקן: האם זה שינה את מצבם של השחורים?

    והיות ואתה התחלת והבלוג שלך הוא בעיקר ספרות:
    זה בדיוק מה שאני מרגיש כשאני קורא את סמי מיכאל ואלי עמיר: כאילו אכלתי שתי פרוסות באקלווה יותר מדי

    אהבתי

סגור לתגובות.