יש שערוריות גדולות יותר בישראל, אבל מה שקורה בסינמטק תל אביב גם הוא ראוי להתייחסות. אני מנוי בסינמטק כבר כמה שנים, ומכיוון שאין לי טלוויזיה, ולקולנוע אני לא אוהב ללכת (פרסומות, מתחמי זוועה בקניונים), זה המקום העיקרי שלי לראות סרטים.

מי שיעיין בתוכניית הסינמטק לחודש האחרון (יוני) יגלה שעד 7.6 היה בו פסטיבל לסרטי סטודנטים; בהמשך החודש, לכעשרים סרטים הייתה כניסה מוגבלת או "על בסיס מקום פנוי" (בעיקר ל"חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע". כלומר, אתה צריך לקחת בייביסיטר, לחפש חניה, ולקוות שיהיה לך כרטיס); בימים האחרונים יש עוד פסטיבל, הפעם "לקולנוע לסבי הומו בי וטרנס", וזה אחרי פסטיבל נוסף, לווידאו-דאנס שהתרחש באמצע החודש; לזה אפשר להוסיף סרטים עם הרצאות, שהמנויים צריכים לשלם עליהם 75 ש"ח ואינם יכולים להיכנס רק לסרט המוקרן.

אמנם, לצד כל זה יזם הסינמטק רטרוספקטיבה של הבמאי המעולה ג'ון סיילס. לכאורה, נקודת אור. אלא מה? הסרטים (למעט שניים, אחד מהם סרט לילדים) הוקרנו ללא תרגום, למרות שכמה מהם הופצו בארץ בעבר ויש להם תרגום (כמו "עיר של תקווה"). כלומר, אתה צריך להיות דובר אנגלית כדי לראות את הסרטים הללו (קשה מאוד לקלוט דיבור "רחוב", כמו של שחקני בייסבול או של פושעים, כפי שיש בכמה וכמה מן הסרטים של סיילס. תארו לכם איך זה לראות סרט כזה בלי תרגום). רטרוספקטיבה כזו לא תתרחש בעשור הקרוב, אם תתרחש אי פעם. מה הטעם לעשות אותה ולא להשקיע בתרגום הסרטים?

כל הפסטיבלים והאירועים המיוחדים האלו היו יכולים להיות סבירים, אילו הסינמטק היה ממשיך למלא את ייעודו במקביל. וייעודו של סינמטק, להבנתי, הוא לאפשר צפייה בסרטים קלאסיים שאינם מוקרנים בשום מקום אחר. סינמטק אמור להיות מקום מקביל למוזיאון לתולדות האמנות. לא משנה באיזה יום תגיע, אתה יכול לדעת שתוכל לראות איזה היצ'קוק, או טריפו, או באסטר קיטון, או אורסון וולס, או אוזו, או האחים מרקס. משהו, שלפחות יש מישהו שחושב שהוא סרט ישן וטוב. בסינמטק תל אביב זה לא קורה כמעט.  

לסינמטק יש שני אולמות, גדול וקטן. לכל הפחות היה אפשר לצפות כי האולם הקטן ישמש את מטרתו המקורית של הסינמטק (סרטים מן הארכיון), ובאולם הגדול יהיו הפסטיבלים וההקרנות של הסרטים החדשים והמסחריים למיניהם. אבל לא: הסינמטק מנצל את האולם הקטן להקרנות מסחריות (הקומדיה הרומנטית "שני ימים בפריז", החודש), ואת האולם הגדול – לשאר הדברים.

מצבו של סינמטק תל אביב הוא חלק מפשיטת רגל תרבותית רחבה יותר, שבמסגרתה כל מה ש"ישן", כל מה שהוא "נכס", נדחק לשוליים ונעלם. אפשר לראות את זה במוזיאונים, בכתבי עת לאמנות, בחנויות ספרים. העניין הוא, שבניגוד למוזיאונים ולחנויות ספרים, אמנות הקולנוע כולה היא צעירה, בערך בת מאה שנה. ואפילו היא כבר נעלמת.

16 תגובות בנושא “הערה בעניין סינמטק תל אביב

  1. אני מסכים עם דרור עם רוח הדברים. אך צריך לתקן. לא כל הפסטיבלים בסינמטק חרוכים בתשלום. ההומו לסבי, שנימשך גם היום ומציג לצערי סרטים שלא עברו סינוו איכות מוקפד, היה גם פסטיבל וידאו דאנס, שאיפשר כניסה חופשית. צריך לעמוד על כך שהכניסה לכל הסרטים תהיי חופשית לחברי הסינמטק ולא כך הדבר – כמו פסטיבל סטודנטים ועוד.

    וישנו אותו מוסד שנקרא: האקדמיה הישראלית לקולנוע (מה זה המוסד האקדמי הזה…?), שהנהלת הסינמטק לא הצליחה להכניס את חברייה ולהקרנותיו.
    סינמטק יכול להיות אחרת, יותר סרטים ישנים וטובים שעוד הבטיחו לנו יותר מעוד תוצר שווקי משוכפל חסר עניין וטעם. ופה אני מסכים אם רוח הדברים של הפיסקה האחרונה. וישנם גם מקומות אחרים, פרטיים ואינטיים לצפייה בסרטיי טובים כמו "הסנימטק של שישי בערב של אסה" (asa.eitan@weizmann.ac.il)

    ההקרנות אצל אסה הם בימי שישי ב-22:00.
    אחריהן, הערב נימשך ונימשך ללא גבולות, על פי רוב לשיחה ספונטאנית על הסרט ועל מה שהוא מעורר אצל החברים – זה לא קורה בקולנוע סינמה סיטי וגם לא בסינטמק
    .

    אתמול למשל
    .הקרין אסה את סרטו של בילי ווילדר
    ביטוח כפול (1944) זהו פילם נואר קלאסי על פי תסריט של ווילדר וריימונד צ'נדלר. ברברה סטנוויק היא האישה הקטלנית, המפילה ברשתה את אדוארד ג'י רובינסון ופרד מקמוריי סוכן הביטוח התמים, במזימה של רצח עבור כספי ביטוח. זהו סרט נפלא: דיאלוגים שנונים ומדוייקים ביותר. דמויות רעות, אלו שכניראה רק על רקע שנת הפקת הסרט אפשר להבין כיצד עיצבו ככאלה. ביקורת סמוייה על התרבות והכלכלה הקפיטאליסטית, כלכלה שעושה בני אדם רעים, צבועים ורופי בצע. אז אפשר אם הישוע לא תבוא מהסינמטק אפשר גם למצוא פורקן ביוזמות פרטיות של אסה וידידיו. בשוק חופשי כמו בשוק חופשי. ועדיין אפשר לראוי לצפות יותר מהמוסד החשוב הזה במחוייב לאיכות ולצפייה הסרטים לא כסחורה ומגולמת בכרטיס כניסה יקר וסרטים שהם יותר תוצרי תעשייה, נמוכים ומשווקים היטב.

    אפשר לעודד את גרבוז וסביבתו, אני יודע שהוא קשוב, וגם אם לא עונה ישר הוא קולט ויש סיכוי שזה, כמו רשימות משל דרור ואחרים ישנו במשהו.

  2. ליפתח. ראשית, פניתי להנהלת הסימנטק לפני כמעט שנה במכתב דומה. קיבלתי תשובה שזה בטיפול וישתנה בקרוב. זה לא קרה. להפך. החודש החולף היה חודש גרוע במיוחד.

    עניין התשלום לפסטיבלים אינו הבעיה. זה עניין צרכני (חשוב) ולא עליו דיברתי. דיברתי על חלוקת המשאבים של הסינמטק. על אי הבנה של משמעות המילה "סינמטק", לפחות כפי שאני תופס ומגדיר אותה.

  3. אנחנו ביטלנו את המנוי כבר לפני שנים, כשהחלה ההידרדרות של המוסד הזה. מאז אני משום מה ממשיכה לעקוב כל חודש אחרי התוכניה כדי לחפש איזה סרט טוב שיהיה כיף לראות בקולנוע ונדמה לי שאפשר לספור על אצבעות שתי ידיי כמה פעמים זה קרה בחמש השנים האחרונות.
    נורא נורא חבל.
    בכל מקרה אני חושבת שביטול המנוי (או לפחות אי חידושו בשנה הבאה) יהיה מחאה צרכנית ראויה

  4. דרור, נדמה לי שסינמטק ירושלים זה בדיוק מה שאתה מחפש. הסינמטק הוא הפנינה של ירושלים והסיבה היחידה לשקול אולי לא לעזוב אותה, למי שעדיין שוקל (אני עזבתי…). וכן, אני יודע שאתה גר בתל אביב.

  5. לדנה: החלטתי שאני מבטל, ואז עשיתי מנוי לשנתיים. אין לי מקום אחר ללכת.

    לגרגור, אתה צודק. ההבדלים עצומים. עיינתי בתוכניה של ירושלים בחודש מאי, ואני זוכר אותה לטובה מהשנים הארוכות שגרתי בעיר. הבעיה היחידה היא המדרגות והגשר.

  6. באולם הגדול של סינמטק תל-אביב הווליום של הסרט תמיד גבוה מדי. זה מרגיז שתמיד צריך לבוא עם אטמים ולבקש מהסדרן שיחלישו. אני יודע שמספר מנויים כתבו מכתבים למערכת ההנהלה וגם מזה לא יצא שום דבר. תמיד אפשר למצוא בשורות האחרויות חבורה של אנשים שבשליש הראשוןשל הסרט צועקים על הסדרן שיטפל בעניין שמתעכב ומתעכב…

  7. כבר חודשים רבים אין כמעט במה לצפות, וריבוי הפסטיבלים – החיובי באופן כללי – פוגע בייעוד המקורי. את המנוי שלי אני כמובן לא אחדש.

  8. אני מנוי כבר שנים ובכל פעם מחליט לא לחדש את המנוי, אבל משנה את דעתי ברגע האחרון. ניסיתי לכתוב על כך לעורך התוכנייה, אך ללא הועיל.
    . הבעיה היא שאין אלטרנטיבה

  9. די , הגיע הזמן להתבגר ולהצטרף למאה העשרים ואחת , מקרן , דיוידי וסרטים מכל מקור אפשרי , כן , גם לא חוקי , זה ההווה והעתיד

סגור לתגובות.