הערה על Watchmen

שמעתי ברגשות מעורבים על הסרט הצפוי על פי Watchmen, או "שומרים", של אלאן מור (טקסט), דייב גיבונס (מאייר) וג'ון היגינס (קולוריסט). רגשות מעורבים, כי הבמאי של הסרט יצר גרסה וולגרית למדי ל"300", אבל יותר מכך בגלל שהיצירה המקורית נראית בדיוק מסוג הדברים שהקולנוע יתפתה לעבד, ויהרוס. השחזור החזותי של הדמויות והמרחב נראה דווקא נאמן למקור, אבל לא בזה העניין. יש ב- Watchmen ממד של פעולה, אבל הוא זניח. למעשה, העניין בקומיקס הוא בדיוק הסטת המוקד של ז'אנר גיבורי-העל מהפעולה שלהם בעולם כנגד ה"רעים" אל הפעולה שלהם במובנים אחרים: כנגד ה"אנשים הרגילים", כנגד משפחתם, וכנגד גיבורי על אחרים. ה"רע" בספר הזה הוא חולה סופני, והוא גורם להכי פחות הרס בהשוואה ל"גיבורים".

אם יש תמונה שמסכמת את זה, הרי היא זו:

שני גיבורי על, "הקומיקאי" ו"איש הינשוף" מפזרים הפגנה ברחובות העיר. לכאורה הם נלחמים ב"הפרות סדר", אבל מתברר מהר מאוד שהם עצמם יוצרים את הפרת הסדר. האנשים שעליהם הם אמורים להגן מתעבים אותם, וגיבורי העל מתעבים את האנשים – בתמונה הזו ה"קומיקאי" הולך לזרוק רימון אל הקהל. העניין הוא, שהקורא אינו מנותב בשום אופן להזדהות עם הקהל הצרחני או עם הגיבורים: וזה דבר שספק עם הקולנוע יסכים לאמץ. מפני שביסודו של דבר זה האלמנט האנרכיסטי של היצירה הזו: שהיא מציבה סוגים שונים של כוח ומסתייגת מכולם. לשם השוואה, אין שום דבר אפל ב"אביר האפל" (באטמן), מפני שעדיין הרוע של ה"ג'וקר" מוחלט, וההזדהות – כמו ההסתייגות – ברורות. באף סרט גיבורי על שאני מכיר אין סירוב שורשי כל כך לעצם המושג של "גיבור" ושל "גבורה". ולכן גם לעצם הז'אנר, שעובר כאן – סליחה על המילה – דקונסטרוקציה מקיפה.

הגיבורים ב-Watchmen הם אנשים שהכוח שלהם מופנה בעיקר זה כנגד זה, לפעמים באופן פלילי. הם מוצגים כבעיות אישיות מהלכות על שתיים, והכוח והגבורה הם עוד סימפטום של הבעיות. ההשתמעות הפוליטית של תפיסת עולם כזו היא ברורה. "מי שומר על השומרים", מרססים ב- Watchmen על קירות ברחובות (הקומיקס נכתב בשנים האחרונות של המלחמה הקרה ויש לראותו גם בהקשר זה).

אני לא עורך כאן דיון מפורט ביצירה, מפני שיידרש לזה חיבור מאוד ארוך. אני קורא אותה עכשיו בפעם השנייה ומתפלא מחדש על התחכום האינסופי של היצירה, שהוא סוג של קולנוע וספרות משולבים. זוויות הצילום, התפאורה, הסיפורים שבתוך הסיפורים, החפיפות בין סיפורים שונים – כל אלו הם ספרות בשיאה ו"קולנוע" בשיאו. העולם הוא לגמרי תלת-ממדי, עולם גיבורי-על שיש לו עבר ("דור ההורים" של גיבורי העל), מעין חתך חברתי של superheroes; ומעצם הצבת גיבורי-העל, שהוא באופן מסורתי אדם בודד ("זאב בודד") בתוך ז'אנר של רומן משפחה ורומן חברתי נחשפים צדדים רבים בחיי הגיבור, שסרט רגיל אינו רואה אותם בכלל. המדהים הוא, שהאנטי-ז'אנר משכנע הרבה יותר מהז'אנר עצמו, מפני שהוא כולל את הז'אנר והן את פירוקו.