תצלום: מיקי קרצמן

ביום שבת 3.01.09 בשעה 11.30 בבוקר תיפתח תערוכה של מיקי קרצמן בגלריה "שלוש". ראיתי בינתיים רק העתק של תמונה אחת, מההזמנה לתערוכה, אבל יש בה את כל חוכמת הצילום שלו. כן, זו "החומה", "גדר ההפרדה". אותה חומה, או גדר, שהישראלים יודעים על קיומה, אבל לא ראו אותה, החומה שכולם מאמינים שמספקת להם ביטחון – וזה כנראה אפילו נכון בטווח הקצר – אבל אינם מעוניינים לשקול את השלכותיה על הביטחון בטווח הקצת יותר ארוך – החומה כמכשיר של עוול וגזל שכבר טומן בקרקע תחוחה את זרעי השנאה של הדור הבא.

התצלום רואה כמה דברים. ראשית, בפשטות, עד כמה לוחות הבטון האלו דומים למצבות. מין הפרזה של מצבות – כל לוח בפני עצמו וכולם ביחד. אבל מצבות שאין להן כיוון, אין להן כיתוב, ולכן הן מצבות דו צדדיות.

החומה הזו דורסת כביש. לב התצלום הוא כמובן מעבר החצייה, שהפך להיות למוליך משום מקום אל שום מקום. אם מעבר החצייה הוא סמל של תקשורת, של מעבר לאיזה "צד שני", הרי שכאן הוא מבוטל מכל וכל. וזה בדיוק מה שעושה החומה הזו: ניסיון ליצור תהום בלתי עבירה "בינינו" ל"בינם". אבל מה שהתצלום רואה היטב, הוא שלצד זה שמעבר החצייה נסתם הרמטית, החומה עדיין פתוחה. הפתח הזה אומר את הדבר הפשוט – שאין כזה דבר "חומה", בטווח הארוך. כל החומות בהיסטוריה קרסו. אפילו הסינית. אפילו הברלינאית. במילים אחרות, צד ימין של החומה הזו הוא כבר תמונת-עתיד. כי בהווה, הפתח הזה ייסגר מיד.

יש שם חץ לבן על הכביש, שריד להיותו של המקום "כביש" פעם. החץ מצביע על פתח הביוב. כל החומה הכפולה הזו, שהולכת פנימה עם הפרספקטיבה, משנה פתאום כיוון ופונה אלינו, יוצאת החוצה, הופכת לצינור ניקוז ענקי שזורם אל עינינו. החומה בתצלום לא חוצצת, כמצופה, בינינו לבין "משהו אחר", אלא מהווה מוליך שמסתער עלינו. וכך ראוי לה, כי זה מה שהיא תעשה, במוקדם או במאוחר. מה בסופו של החץ? השוו לחץ אלכסוני אחר, מתצלום אחר של קרצמן.

ומילה אחרונה: מוזרה, החומה הזו, לא? מה פשר הכפילות הזו? מדוע שתי חומות, במקום שברור שדי באחת – הרי היא כה גבוהה ומאסיבית? אולי בגלל זה: כי החומה הזאת, בסופו של דבר, שומרת על עצמה. בשביל קיומה של חומה, רואה קרצמן, צריך עוד חומה. בבחינת "לעשות סייג לתורה". חומה היא דבר שמייצר עוד ועוד "צורכי ביטחון". במילים אחרות, החומה היא לא סוף הסיפור, סוף פסוק, כפי שאפשר לחשוב, אלא התחלה של סיפור.

כן: לחומה יש חומה, ולחומה של החומה יש מן הסתם מערכת אלקטרונית למיגון. אבל מי ימגן את מערכת המיגון? צריך לראות את החומה הזו נמשכת ונכפלת עוד ועוד, כמו שרשרת של אבני דומינו, עד אלינו, עד הנפש ממש ופנימה.

11 תגובות בנושא “חומה כפולה

  1. "
    "אהה", אמר העכבר, "מיום ליום הולך העולם וצר. תחילה היה רחב עד להפיל אימה, רצתי הלאה ומה שמחתי כשראיתי לבסוף מרחוק חומות מימין ומשמאל, אך חומות ארוכות אלו אצות כל-כך להתחבר זו עם זו, עד שהנה כבר הגעתי לחדר האחרון, ושם בפינה עומדת המלכודת, ולתוכה אני רץ." – "אינך צריך אלא לשנות את הכיוון", אמר החתול ובלעו."
    קפקא, אלא מי

  2. "יש ציור של ואן גוך, ששפירא מציין כהשפעה גדולה על עבודתו. בציור מופיעים עורבים בשדה חיטה, וכדברי שפירא, "מה שמיוחד בציור הזה הוא התחושה שהעורבים באים אליך, והשדות מתפצלים בזווית מתכנסת שמנוגדת לזווית ה"נכונה" ע"פ חוקי הפרספקטיבה. זה ציור שמביע קריסה של עולם, והצופה חווה זאת באופן פיזי ממש".

    מתוך טקסט שכתבתי פעם לתערוכה של חן שפירא
    http://www.reshimot.co.il/yonatan/26731.asp

  3. היה מבצע
    שתיים במחיר אחת
    ובמערכת הביטחון היו מוכרחים לקחת
    אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור
    אחת כנגד ירושלים של מטה ואחת כנגד ירושלים של מעלה
    חוץ מזה
    הממשלה הבאה תניח את יוזמת השלום
    שתי חומות לשני עמים

  4. דרור, תודה על הדברים מאירי העיניים
    ההבחנות הדקות האלה
    היכולת לנסח אותן במילים
    היכולת לגעת לאדם אחר בלב ובנפש
    אולי אציין שאני עוקבת אחרי
    הבלוג שלך (ובנאמנות), אז באמת הגיע הזמן לאמר משהו
    שוב תודה
    עירית

סגור לתגובות.