פגשנו אתמול ברחוב אחד-העם חמישה משוררים אשר, כמו משוררים רבים בישראל – כמה מאות למען האמת – הפסידו את כל כספם בבורסה לניירות ערך במשבר האחרון. המשוררים הם, כידוע, פלח שוק מצוין עבור מנהלי תיקי ההשקעות, הן משום שהם נוטים לתת משקל רב לצליל המילים, שהם מייחסים לו משמעות עמוקה מהרגיל, וכך אינם יכולים לעמוד בפיתוי העולה משמות מניות או בתי השקעה כמו "מריל לינץ'" או "נַשׂוּאָה", והן על סמך תקוותם התמימה לשיפור נִסִי במצבם בכל רגע ורגע ממש, שיפור שיכול להתרחש בעקבות כתיבה של שיר נפלא שלפתע פתאום כמו יופיע ויתייצב-ייכתב למולם, או, במקרים השכיחים יותר – בעקבות השקעה מרהיבה בניירות ערך או באופציות על שערי מטבעות זרים, השקעה שלהפסיד בה אי אפשר, כמדומה. חמשת המשוררים עמדו בפינת רחוב אחד-העם ולילינבלום ואנו תיארנו לעצמנו כי הם שוקדים על הקמתו של כתב-עת חדש לשירה או על ארגון ערב שירה, אך התברר כי טעינו, ולאמיתו של דבר הם עושים את דרכם אל הפגנה נגד המשך כתישת האוכלוסייה העזתית הנצורה באמצעות מטוסי קרב ומסוקים חדישים.