חשש; וגם משהו מצחיק

שתי כותרות היום במעריב:

"חשש במערכת הביטחון: גוש דן ייכנס לטווח הרקטות"
 
"הרמטכ"ל: נוצרו תנאים לשינוי מציאות ביטחונית" 

 
 
כך אני מבין זאת: יש שתי אפשרויות עיקריות לקרוא את שתי הכותרות בהקשר אחד.
 
האחת, כי מדובר בטעות. כלומר, "נוצרו תנאים לשינוי מציאות ביטחונית", אבל כנספח מטריד, או כבונוס שלילי, קיבלנו גם את ה"חשש". כלומר "הרתענו אותם" יותר ממה שהרתענו בעבר, אבל, למרבה הצער, גם הם עכשיו "מרתיעים אותנו" יותר ממה שהורתענו עד אתמול – ובדיוק מכאן ה"חשש" של מערכת הביטחון, חשש שאנו כמובן אמורים להפנים אישית. הנה כי כן, פשוט כל כך: חשש "שלהם" הוא גם "חשש" שלנו. ממש כמו שלחומה יש שני צדדים. היא לא פונה רק כלפי צד אחד: סגרנו "אותם". כן. – אבל גם אותנו. לא מאמינים? נסו לעבור את החומה מזרחה, אל הארץ המובטחת.
 
השנייה, כי מדובר בהישג: המציאות הביטחונית החדשה והטובה היא-היא הכנסת גוש דן לטווח הרקטות. כלומר, הכנסת גוש דן לטווח הוא אחד מיעדי המלחמה הצפויים מראש, אחד מן ההישגים (נשמע לכם מופרך? האם זה לא היה צפוי למדי, עוד תוך כדי המלחמה, כשטווח הרקטות התרחב לבאר שבע?).

הכיצד "הישג", תשאלו? מפני שכשיירו על גוש דן (כפי שמזהיר אותנו ליברמן) וגורדי השחקים יינזקו (לא ייחרבו, אל דאגה) נוכל להגיע משלב ג' לשלב ד' וה' של המבצע, ולהנחית על עזה כזאת מכה, שממנה כבר לא תקום יותר. וד"ל.
 
איזו משתי האפשרויות מעודדת יותר, זה, כמובן, נתון לשיקולכם. אפשרות שלישית היא, כמובן, שיהיה עכשיו שלום.

 

 

נ"ב 1

מי שמעוניין לתרום משהו לפליטים (בין אם תמכתם במלחמה ובין אם לא, יש להניח כי לא תתנגדו להעביר לילד בלתי חמוש מעט מטרנה, חומוס יבש או כפפות – ראו נא כאן. אפשר גם בכרטיס אשראי, תוך דקה).

 

נ"ב 2

 

23 מחשבות על “חשש; וגם משהו מצחיק

  1. "חשש במערכת הביטחון: גוש דן ייכנס לטווח הרקטות" (וכשהחשש הזה יתממש, אנחנו, תושבי שדרות, נרקוד על הגגות).

  2. אני רוצה שיהיה עכשיו שלום. איך עושים את זה ?

    ואגב, האופציה של טילים על תל אביב הייתה אופציה וודאית בתוך שלושה חודשים אם המבצע/מלחמה לא הייתה מתחילה. עכשיו ניתן לקוות שזו אופציה שנדחתה בשנתיים כאשר בשנתיים האלו ניתן יהיה לנסות ולעשות משהו אחר.

  3. שיחה שהתנהלה לפני יומיים ביני לבין חברה (דווקא חברה טובה)
    והשיחה, איך לא, מגיעה לסיפור ד"ר עזאלדין.

    היא: נורא. זה פשוט נורא. אבל מה הוא עשה שם בכלל?
    אני: איפה?
    היא: בבית הזה. למה הוא לא לקח את הילדים והלך? מה הוא לא יודע שיש מלחמה?
    אני: זה הבית שלו. לאן את רוצה שילך?
    היא: הוא עובד בתל השומר אמרת, לא? אז שיקח את הילדים שלו ויבוא לכאן.
    אני: הוא לא יכול. אין לו אישורי כניסה. הוא עובד כאן ונוסע לישון שם. והוא גם דאג לילדים שלו.
    היא: כשנפלו סקאדים על תל אביב, את ברחת מכאן.
    אני: (בצעקה) אני ברחתי? אני היחידה נשארתי בעיר הזאת!
    היא: גם אני נשארתי כאן. אבל X (השם של הבן שלה) היה אז קטן, אז לקחנו את האוטו וברחנו. למה הם לא עשו את זה? למה הם נשארים שם? הם לא דואגים לילדים שלהם?
    אני: אין להם לאן לברוח. הם לא יכולים לצאת. אין להם דרכונים ואין להם אישורי יציאה. לא לישראל ולא לחו"ל. הנה היה הסיפור עם הסטודנטים שרצו לנסוע ללמוד בחו"ל וישראל לא נתנה להם לצאת…
    היא: אז למה אומרים שעכשיו הם חוזרים לבתים שלהם?
    אני: הם חוזרים מהמקומות שהם ברחו אליהם בתוך הרצועה. בתי הספר של אונרא למשל. אלו שצה"ל מפציץ…
    היא: זו הבחירה שלהם. הם בחרו חמאס

    וחוזר חלילה ושוב בלי הרף…
    לדפוק את הראש בקיר, אני אומרת לך. זה מה שבא לי.

  4. אני חושב שיש בשיחה הזו משהו יסודי מאוד, והוא חוסר היכולת שלנו לראות את הפלסטינים במונחים שונים משלנו, להבין שהם לא במצב שלנו. ברור למה: כי אם נראה את ההבדל, נראה את ההיררכיה (הצבאית, הכלכלית, התברואתית). כלומר, הדרך היחידה לשנוא אותם בצורה כזו או להיות אדישים לגורלם היא, באופן פרדוקסלי, להניח שהם "בדיוק כמונו", אבל בדיוק. שאם מפגיזים אותם הם עולים על רכבת לנתב"ג, ניגשים לדוכן הדקה ה-90, ואחרי ארבע שעות כבר לוגמים קפה בשאנז אליזה.

  5. אנשי חמאס רואים בפתח כמשתף

    לדברי גורמי ביטחון, אנשי חמאס רואים בפתח כמשתף פעולה עם ישראל ויורים לעבר רגלי פעיליו. חמאס גם מחרים משאיות סיוע של אונר"א

    במהלך היממה האחרונה גוברת התופעה ברצועה בה אנשי חמאס יורים באנשי פתח, כך מסרו גורמי ביטחון. מאז תחילת הפסקת האש נורו עשרות אנשי פתח ברגליהם. ככל הנראה מדובר בנקמה של אנשי חמאס, שרואים באנשי הרשות הפלסטינית בוגדים ששיתפו פעולה עם ישראל. כמו כן חטפו פעילי חמאס מספר אנשי פתח וכלאו אותם בבתים שהוחרמו על ידי חמאס.

    בנוסף מדווחים גורמי ביטחון כי אנשי חמאס מונעים מעשרות פצועים להגיע לבית חולים שדה שהקימה ישראל במעבר ארז. ומכריחים את הפצועים לקבל סיוע רפואי במצרים. בנוסף מחרים חמאס משאיות סיוע של אונר"א.

    הדיווח הזה מצטרף לדיווחים ירדנים לפיהם חמושי חמאס השתלטו בכוח על 12 משאיות עם סיוע הומניטרי ששלחה ירדן לסוכנות הסיוע של האו"ם ברצועת עזה. רשת הטלוויזיה "אל-ערבייה" ציטטה מקורות ירדניים רשמיים שאמרו כי המשאיות יצאו אמש מירדן לכיוון מעבר כרם שלום וברגע שנכנסו לרצועה והועברו לסוכנות אונר"א, השתלטו עליהם החמושים.

    המשאיות היו אמורות לעבור לידי סוכנות אונר"א כדי שזו תחלק את הסיוע והמזון לתושבי רצועת עזה. לדברי המקורות הירדניים, חמושי חמאס ירו אש לעבר הנהגים לאחר שחצו את מעבר כרם שלום ואילצו אותם להעביר את הציוד למחסנים השייכים להם.

    לפי הדיווח, סוכנות אונר"א פנתה לחברת המשאיות בבקשה שלא להעביר היום ומחר סיוע נוסף עד שהחמושים ישיבו את הציוד שהחרימו. "עד לרגע זה מתנהל משא ומתן בנושא זה בין חוטפי המשאיות לבין אונר"א אולם המשאיות טרם הוחזרו", מסרו המקורות.

    בימים האחרונים דיווחו אתרים המזוהים עם פתח כי חמושי חמאס הטילו על מאות פעילי פתח ברחבי רצועת עזה מעצר בית והזהירו אותם שלא לצאת מבתיהם כדי לפעול נגד חיילי צה"ל. בכיר בזרוע הצבאית של פתח אמר כי חמאס לא מסר להם את הסיבה לכך וציין כי חמושי חמאס אמרו להם כי אם יפרו את הוראותיהם, הם ייענשו. הזרוע הצבאית של פתח זעמה על ההחלטה למנוע מהם להמשיך להילחם, בעיקר "לנוכח הישגיהם בשטח".
    http://news.walla.co.il/?w=/0/1421068

  6. ומצד שני הרי כל קיומה של ההתנגדות הישראלית הבסיסית לפלסטינאים טמונה באמירה שהם "לא כמונו".
    הם לא מתייחסים לחיי אדם (בניגוד לנו) להם לא איכפת מהילדים שלהם (בניגוד לנו), הם רוצים להרוג אותנו (בניגוד לנו), הם חסרי חינוך וברברים (בניגוד לנו), הם בחרו חמאס (בניגוד לנו שבחרנו שלום)
    וזה הפרדוקס שאין שום סיכוי בעולם לפתור אותו. מצד אחד אנחנו מתייחסים אליהם כאל גזע נחות ושונה בתכלית השינוי מאיתנו, מצד שני אנחנו דורשים מהם לקבל החלטות ובחירות שלנו בחופש היחסי שלנו – יש

    אני אומרת לך – לדפוק את הראש בקיר.
    אני שהייתי פעם כל כך אופטימית באפשרות לשכנע כאן את סרבני דו הקיום, ויתרתי סופית. אין עם מי לדבר. עם קשה עורף שרוצה לעשות הרע בעיני אדוני, אנחנו.

  7. זה מזכיר לי משהו אחר של החמישייה הקאמרית. לא מצאתי את הסרטון, אבל זה הולך בערך כך, ואפשר לעבד את זה לימינו אלה (במקור זה הויברגר) :
    אתם יודע למה פרס הפסיד בבחירות, אני אגיד לכם למה, כי הבן אדם אין לו רגש. לב של אבן זה, לא בן אדם. פגז נופל בכפר קנא, מאה הרוגים, אבל הבן אדם, שום רגש, שום רגש, שום דבר. שריר לא זז לא בפנים. מה יש, מאה ערבים הרוגים, וכלום, אפילו לא חיוך קטן. מה יש, שיחייך קצת, זה למה, בגלל זה הוא הפסיד בבחירות. הבן אדם אין לו לב.

  8. ככה נראים ויכוחים בבלוג שלי. דיסוננס קוגניטיבי. אנשים לא מסוגלים להעלות על דעתם שישראל טועה. שזה מצחיק, כי בכל תחום אחר בחיים אנשים חושבים שישראל רק טועה. אבל במקרה הזה דם הטעות הוא על ידיהם. אז ישראל צודקת.

  9. די כבר לנתח את הפלשתינאים כאילו הם נתינים שלך
    כי הם לא. הם תושבים שחיים על אדמה שאתה והמשפחה שלך לקחת מהם, אז אם אתה מרחם עליהם
    בדמעות תנין, תחזיר להם את הבית שלך ואת כל הרכוש הגנוב, שאתה ויהודים אחרים גנבתם מהם.

  10. אני שונאת את השנאה, שונאת מוות את השנאה, שונאת את כל השונאים, אפילו שונאת את השונאים של השונאים(אופס…) שונאת גם את האוהבים, הנאהבים, המתים, החיים והטיבטים. שונאת שונאת שונאת!!!!!

  11. אם קוראים מה שכתבת מתברר שבגלל המלחמה/רצח עם/טיהור אתני/וכו שישראל בצעה בגן עדן עזה טווח הטילים גדל באופן קסום עד באר שבע , ממש פלא טכנולוגי-ניסי.
    אבל אל תחשוש , הטילים לא יגיעו אליך הביתה לתל אביב , זה רק חשש היסטרי של הטפשים במערכת ה"ביטחון" (זה כאילו , הרי אין בכלל בטחון).
    אני יכול להציע לך פיתרון לוגי פשוט – יש סיכוי לשינוי המציאות הבטחונית אבל אם זה לא יצליח יש סיכוי שההתחמשות של הצדיקים תוביל לירי (מיקרי ולא מכוון) לתל אביב.
    גם לא ברורה האובססיה שלך עם החומה – זה גבול , אין שום סיבה לעבור אותו נכון לעכשיו , אולי בעתיד , אבל כרגע זה גבול כמו הרבה גבולות בין בני אדם בעולם. בגלל זה אנחנו סוגרים את הגבול (כי קוראים לו גבול) ואנחנו בפנים/בחוץ שלו כדי שאנחנו לא נעבור לשם והם לא לכאן (כאמור , גבול). תנסה לעבור את הגבול בין ארצות הברית לקנדה בקלילות – אתה תופתע לגלות שיש שם גבול מרתיע לא פחות עם שוטרים ונשק , ופקידים שבודקים מסמכים שעות וכלבים שמרחרחים.
    לפחות מישהו קורא את מעריב….

  12. מה הבעיה עם החברה שלך – היית צריכה להסביר לה שהם היו צריכים לעבור את הגבול למצריים (בהנחה שבמילה חו"ל התכוונת למצריים).
    אופס , שכחתי שגם הגבול הזה סגור משום מה.
    ואם ויתרת לשכנע את סרבני הדו קיום הישראלים(אין לך מושג מה זה אומר דו קיום, אבל מילא) אז איך תצליחי לשכנע את הערבים סרבני הדו קיום? או שבעצם את מאמינה שדווקא אותם תצליחי לשכנע? (מה שיוכיח שהם באמת שונים מאיתנו).
    אל תדפקי את הראש בקיר , זה כואב.

  13. אני לא יודעת איך מוסיפים תגובה ראשונה לרשימה, אז אני מגיבה על ה'מכתב למתחרטים שיהיו' מה-18 בינואר, ובכלל על הבלוג הנדיר הזה. דרור, תודה תודה תודה על קול שפוי בתוך כל הטירוף הזה. אז למרות שיש כמה קולות כאלה סביבנו,לצערי הם כל כך מעטים, או פחות מתלהמים, או פחות מושכים תשומת לב… חשוב שכל קול כזה ישמיע את דברו, ביחוד שזה נעשה ברגישות, בתבונה שלך וביכולת כתיבה יוצאת דופן.
    תודה כבר אמרתי?
    תמשיך לכתוב, אני לא היחידה שפותחת את הבלוג הזה מדי יום
    עירית

  14. אתה מרגיז ומעצבן אבל אני מודה לך על העקשנות שלך
    למרות הכל , ולעומת בלוגרים אחרים ,נשמע שאתה לא מוותר ולא מתכוון לדפוק ראש בקיר , או בחומה

סגור לתגובות.