ידיעה מהיום (ההדגשות שלי):
גורמי רפואה פלסטינים דיווחו הבוקר (חמישי) כי גבר וילדה מעזה נפצעו היום מירי ספינת חיל הים הישראלי.
מצה"ל נמסר בתגובה כי מדובר בירי הרתעה שנועד להרחיק סירת דיג, שחרגה מגבולות השייט המותרים.
ד"ר מועייה חוסיין סיפר כי הפגז שנורה מספינת חיל הים פגע בבית על חוף מחנה הפליטים. הוא סיפר כי השניים שנפגעו מהפגז, היו באותה השעה ברחוב. […]
על פי הדיווחים, שלוש ספינת חיל הים פעלו הבוקר באזור חופי עזה. הפלסטינים מוסיפים כי למרות הפסקת האש, ספינות חיל הים ממשיכות בירי כבר כמה ימים.
פירוש:
על פי הידיעה הזו, מ"הארץ", היום, "גבולות השיט המותרים" לפלסטינים בעזה הם חוף הים. החוף, מהצד היבש של החוף. במילים אחרות, חיל הים יורה על ספינות שמאיימות לחרוג מגבולות השיט "המותרים" ולהמשיך לשוט ולדוג בחולות! האמת, אפשר להבין את זה. יש בזה היגיון: הרי מי שמאפשר לדייגים לדוג בחולות היום, יאפשר מחר לשתול גידולי שדה בלב-ים; לכאורה אין בזה שום פסול. אלא שיש חשש, וכבר היו דברים מעולם, שהדגים יכרסמו את הגזרים – קרפיונים אוהבים כידוע גזר – מכאן הקישוט החביב לגעפילטע פיש – והילדים בעזה (כלומר, אלה שניצלו) לא יזכו, ר"ל, לפרוסת גזר על הקציצה המסורתית בחג הפסח בעת אמירת "פסח, מצה ומרור", שכל שאינו אומר אותם בליל הסדר אינו יוצא כידוע ידי חובתו. חששו בחיל הים כנראה לשמחת החג הבעל"ט של תינוקות של בית רבן, ומכאן ירי הפגזים אל גבולות השיט, כלומר, אל הרחוב.
מתחת לשולחן 
מה שאני מכנה "תרבות הקרפיון". הים אינו קיים לנרטיב המקומי. בגלל זה גם לא התפתחה פה תרבות ים או דיג. רק מפעלים מזהמים וקישון. ואם יש דגים הם מגיעים מכלובים באילת לאחר שאכלו מליוני זבובים מתים.
וכך גם בעזה. מקום עם מסורת דיג אמיתית, כבר שנים שהדייגים לא יכולים לצאת למרחקים כדי להביא את הדגים הטובים.
זה ממש כמו משחק מחשב, הם רק יוצאים קצת לכיוון הים, וכבר איזה חייל ישראלי שעוד אפגוש אותו במכולת, צולף בהם.
אהבתיאהבתי
רפרם,
טעית. זה לא "תרבות הקרפיון".
זה "תרבות המוסר" (יש כידוע דג כזה).
אהבתיאהבתי
עכשיו אפשר אולי להבין יותר טוב את ההוא, השונא מלפני יומיים, ששונא בין היתר את הפינלנדים. לעזאזל עם הפינלנדים האלה, עם של דייגים מסטולים.
לרגע אין דבר שיפיג את השלווה הנסוכה על פניהם האדמדמות, אין שום חרדה שתתלווה להטלת החכה האיטית, אין שום צליל ברקע שיחריד את עולמם הדייגי. ורק ציוץ הציפורים המעצבנות, רחשי הגלים המתנפצים על הסלעים,איוושת הרוח בצמחיה הסמוכה. לעזאזל, תסבירו לי איך חי ככה עם שלם מאות בשנים! לא פלא שאחרי יום דיג ארוך ומתיש, נטול הסחות דעת, נטול חרדות, נראים פניהם של הפינלנדים כמו דג סלמון מטוגן.
לחיי הדייגים העזתים!
אהבתיאהבתי
:תיתכן גם פרשנות אחרת
צה"ל החליט להגן על דגי הים בחירוף נפש
מפני שאם הטבח והאבח בעזה יימשכו ויתמידו, העולם ישקיע את הציונות- המדינית- הצבאית בים, כשקוע אטלנטיס
ואז רצוי לכונן, מבעוד מועד, יחסים דיפלומטיים טובים עם מי שעדיין יהיה נכון, גם אז, לראות בנו חלק ממשפחת העמים
אהבתיאהבתי
זה רעיון למצילים בתל אביב. במקום לצעוק במגפון, הלו ילד, אתה עם הבגד-ים, תזוז ימינה מהמזח, פשוט להפגיז אותם.
אהבתיאהבתי
האם אתה עשוי ממשי? מקטיפה? מנייר אורז? האם משהו בטוהרך, בניקיונך, בצחותך הפיזית כמו המוסרית תיפגם חלילה אם תפגוש איזה… איזה… חייל במכולת? כאמור, בתים ואנשים מופצצים בעזה, תושבי הדרום חיים בחרדה, ורפרם חושש לפגוש חייל במכולת. אוי
אהבתיאהבתי
כמה שקל לפתח אמפטיה כלפי דייג רעב שרק רצה להגיע טיפה יותר רחוק לאיפה שהדגים שוחים., וכמה שנון וטוב שכתבת, עדין…
יש כרגע סגר ימי. הסגר נועד למנוע הברחות אמצעי לחימה בעיקר.
למה זה כל כך ברור לך שצהל מפתח יחסים דיפלומטיים עם הדגים שבסופו של דבר יהיו היחידים שיסכימו לאיזה דיפלומטיה איתו, ולא ברור לך שאם האזור סגור אי אפשר גם לדוג בו?
אהבתיאהבתי
לא דיברתי על צחות. אבל כן, חוצמזה שמטריד אותי שבשמי הורגים אזרחים (ואם אותך זה לא מטריד, זה משהו שמגדיר אותך, פחות אותי), גם מטריד אותי המגע עם אותם אנשים שהרגו בלי רגשות אשם אפילו.
את האבנורמל בכל הסיפור הזה. מצטער.
אהבתיאהבתי
מה עושה אדם המגלה כי כל חבריו, קרובי משפחתו, עמיתיו לעבודה, אנשים שאתה אוסף לך, בורר, שנה אחרי שנה, הם אנשים שלא אכפת להם מהרג סיטוני, שמסרבים לגלות טיפת חמלה, שמאמינים בחלקם שהיה צריך להמשיך את המבצע, למרות שכולם שמאלנים, כפי שתמיד דאגת שיהיו, ותמיד הצביעו מרץ או במקרים קיצוניים עבודה, מה עושה אדם כזה? מתפטר מחבריו, מהעבודה (שהרי ממשפחה זה בלתי אפשרי)? אחרי כל ההיסטוריה ושעות האדם שהושקעו? יש רק ילדוּת אחת ורק אוניברסיטה אחת למצוא את האנשים האלו.זה מה יש. להתעלם מהאספקט הזה באישיות שלהם, שרצה עוד דם לפני סוף המבצע? לנסות לשכנע בלי שום סיכוי, דבר שגורר ויכוחים לעוסים אל תוך הלילה? מה עושה בן אדם שמרגיש שהקרקע נשמטת לו? שדברים שהוא בחר קמים עליו והוא כמו לא יכול להסתכל להם בעיניים לפעמים? אני יודע שהם אנשים טובים, ופתאום הם רעים, ואני לא יודע כלום…
אהבתיאהבתי
שאלה טובה. אולי יש עוד אפשרויות לפני ניתוק מוחלט של היחסים והחזרת שגרירים, אולי יש מקום להידברות.
אהבתיאהבתי
מסקנתך שהרג כאן לא מעניין אותי היא המצאה שלך, מתחילה ונגמרת בך – ואולי זה טיעון קצת יותר חריף ששלפת כדי להגיד כאן משהו קצת יותר נוקב מסלידתך האסטניסית מחיכוך בחיילים. מה שמרתיע אצלך היא האנינות וההתנשאות העיוורת שלך. מאיפה לך מה מרגיש חייל? מה אתה יודע על נפשו של חייל שנגע לך בלחמניה וטימא אותה? זאת יומרה מכוערת ואטומה, דה הומניזציה מהסוג הפשטני, הקומקומי ביותר.
אהבתיאהבתי
וכשחיבק אותה חזק, בהולם לבבה הוא חש
אהבתיאהבתי