בִּפנים הכול מלא בְּדָם, שָׁנִים כבר לא כתבו מילה, אבל מגבעת חדשה חובשים ומתהלכים בעיר, ובשעה קבועה חוצים אותם הרחובות כל יום, חולצות מגוהצות ולבנות, כִּתְרֵי זכוכית על הראשים, עצים נעים ברוח למגע ידם. לפני שלושים או חמישים שנה נכתב שירם האחרון, הנהדר; כיום, מצטטים שורות לתוך אוזנם, הם רק בוהים בהן כמו בדף קרוע ממילון רחוק, עף ברחוב בסערה, נצמד לבּרך בחוזקה. והם חוזרים הביתה ומתמוטטים ולא מוצאים אותם שנים רבות. אך לפעמים תקוע עט בכיס של חולצתם, עט כדורי ישן, דיו יבשה לחלוטין, הקפיץ חלוד – אבל העט, העט! – ובימים כאלה הם הולכים ברחובות העיר, והם נראים, והם נעצרים פתאום כמי ששכחו דבר-מה חשוב, והם רוצים לכתוב אותו על כף ידם, אבל הרי כבר אי אפשר לכתוב, ובהינף יד הם מאותתים לאוטובוס שמתקרב אל תוך אוזנם, כל אוטובוס שיהיה, וניגשים זקופים הישֵר אל תוך האוטובוס, ומחזיקים במעקה, עולים לבד, לא משלמים, ומתייצבים מול הנוסעים, המון צפוף, טרוד, לא מעוניין, ואף אחד, למרות שעיוורונם ניכר, לא מְפַנֶּה להם את מקומו לָשֶׁבֶת.

 

———————————–
 
מתוך גיליון חדש (3) של כתב העת "אורות" בעריכת טל ניצן. ויש גם אירוע השקה, בגלריה מנשר, רח' דוד חכמי 18 תל אביב, יום ראשון, 1 במרס, 19:30:
 

 

10 תגובות בנושא “[בפנים הכול מלא]

  1. סקרן אותי לדעת אם ספרך החדש מתכתב בדרך כלשהי עם הסרט "מתחת למים" של ווס אנדרסון, גם שם מסופר על משפחת זיסו היהודית ועל מפגש מחודש בין אב לבנו. עד כה התרשמתי מעטיפת הספר בלבד,והיא מצאה חן בעיני מאוד.

  2. לעידן, לא חשבתי על זה, אתה מתכוון לאבידן?

    לגילי
    אני לא חושב שראיתי את הסרט, אבל יש לי זיכרון ממנו, אולי ראיתי איזה "בקרוב", אבל לא, אין שום קשר לצערי.

  3. תודה על התשובה. רק לצורך הפרוטוקול – שם הסרט בעברית "עמוק במים", ולא כפי שכתבתי.
    בהצלחה עם ספרך.

  4. וגם המקצב, וריבוי השלילות, והמוחלטות הזאת (בחוזקה, יבשה לחלוטין, זקופים הישר). התכתבת איתו לפני ולפנים. מה שיפה זה שלא היית מודע.

  5. זה מעניין, ובכל זאת, גם בדיעבד, הסנטימנט הבסיסי, לפחות כפי שאני מרגיש אותו, הוא הפוך משיר כמו "אדם זקן" (שכחתי מה הכותרת המדויקת שלו), למרות שיש דמיון מסוים ב"עלילה" השירית. זה חומר למחשבה עבורי

  6. בעל עוצמה כה רבה.

    אי אפשר לקרוא בלי לחשוב על הפלא, שמאותה שפה שאנו מלהגים בה כל הזמן, פתאום, במגע קל של קסם – עולם שלם נברא.

    תודה.

  7. יפה כל כך…

    בהרפיה של אחד מתרגולי היוגה האחרונים נכנס
    משב רוח רענן ונעים במיוחד מאחד מפתחי האוהל.
    נעמי שאלה בלחש: "הרגשת את הרוח?" ומיד המשיכה:"לו רק הייתי יודעת ללטף ככה…" בעודנו שוכבות בעיניים עצומות חייכתי לעצמי חיוך גדול ודממה חזרה לשרור באוהל, אם כי שונה מקודמתה.

  8. ובעיניי זה דווקא קטע טיפה מייגע שאמר מה שאמר וזהו. השנייה הבאה לא לקחה ממנו דבר. לא מילה, לא דימוי.

סגור לתגובות.